​Please scroll down for an English review.

ברברה קינגסולבר ידועה כסופרת אקטביסטית. הספרים שלה עוסקים באקטביזם חברתי ובאקטביזם אקולוגי. בספרים שבהם היא עוסקת באקטביזם חברתי היא לא מתביישת לבקר את התופעות הרסניות בתרבות האמריקאית.

קראתי שני ספרים שבהם היא עוסקת במצבים משבריים שהם תוצאה של תופעות בחברה האמריקאית. בשניהם היא מבקרת את ההשפעות העמוקות טווח של התפשטות התרבות האמריקאית על החברה והסביבה:

הראשון, “תורת עץ הרעל” הבלתי נשכח. יצירת מופת שעוסקת בניסיון של האדם הלבן הנוצרי לביית את משפחתו ואת ה”בורים” האפריקאים בקונגו. התוצאות של הניסיון הזה היו יותר מהרסניות. השני, “חזירים ברקיע” עוסק בהשפעות התרבות האמריקאית על האינדיאנים.

בספרה האחרון, “Demon Copperhead”, היא יורדת לשורשי העוני ותרבות האופיטים שנפוצה באפלצ’ים והיא עושה זאת דרך מעקב אחר חייו של ילד, דמון בעל ראש הנחושת שנולד לאם אלכוהליסטית ומכורה לאופיטים. בגיל חמש הוא עובר לחזקת רשויות הרווחה וגורלו נחתם לאחר שאימו מתה.

קינסולבר עוברת דרך תחנות חייו של דמון, רובן מאופיינות באסונות קולוסליים שמצביעים על אוזלת ידיהן של מערכות החינוך, הרווחה והסעד. לתקופה קצרה, הוא זוכה במנת פרסום שבא לו מפוטבול, אבל גם תקוותו הזו נגדעת, כאשר פציעת ברך מדרדרת אותו לשימוש באופיטים, בדיוק כמו אימו.

רק לאחר שעבר את שבעת מדורי הגיהנום שהסופרת מעבירה אותו, הוא מצליח להתברג כאמן קומיקס וגם קוצר את ההצלחה שלו.

ספרים רבים מתארים את תופעות העוני וההתמכרות לאופיטים באפלצ’ים. חלק מהמדינות בחבל הזה נמנות עם מדינות “חגורת החלודה”, שסבלו מתהליכי דעיכה כלכליים ושיעור גואה באבטלה. לנוכח היכרותי עם הפרוזה האיכותית של הסופרת, הכנתי את עצמי לספר מטלטל, הופך עולמות. לצערי, לא מניה ולא מקצתיה.

ישנן כמה בעיות מהותיות בספר והעיקרית שבהן שאין בו אמירה יחודית. אם כבר כותבים ספר, ואם הספר הזה הוא 644 עמודים של סופרת מפורסמת שגם היתה מועמדת לפוליצר, רצוי שהוא יהיה בעל איזו אמירה יחודית שתשנה את תפיסת העולם של הקורא. סיפור חייו של דמון לא שונה וצמתי חייו היו כל כך צפויים, שהשתרכתי לי לאיטי בין דפי הספר כשאני ממש קוראת “בכדור הבדולח” ומנחשת את העתיד.

גם בתוך המוכר והידוע ניתן לחדש ולטלטל, ואיכשהו היא לא מצליחה לעשות את זה. ב-250 העמודים הראשונים הרגשתי אמפטיה כלפי דמון. אחרי זה היא קצת חוזרת על הסיפור בורסיות שונות: הבן הולך בדרכה של אימו כך שהיה לי קשה להרגיש משהו כשכבר מיציתי את המאגרים שלי על דמון הצעיר.

גם הנרטיב חזר על עצמו: מערכת האימוץ עלובה, ההתמכרות לאופיטים גרועה וכל מי שנולד באפלצ’יה, חסר תקווה. את כל אלה אפשר לתאר גם ב – 250 עמודים. היו חלקים כל כך משמימים, שנגררו .

בעיה מהותית אחרת, נוגעת לביצוע באודיו, שגירד לי את העצבים. הקול של הקריין פשוט היה גבוה באוקטבה שלמה ממה שרצוי לספר כזה.

הספר אינו גרוע, אבל הוא מאכזב והוא לא מתעלה לספרות האיכותית של “תורת עץ הרעל” או “חזירים ברקיע”.

---

Barbara Kingsolver is a fearless activist writer who tackles social and ecological issues in her books. She also critiques the destructive phenomena in American culture, a testament to her courage and commitment to social change.

I read two books in which she deals with crises resulting from phenomena in American society. In both, she criticizes the far-reaching effects of the spread of American culture on society and the environment:

The first is the unforgettable “The Poisonwood Bible,” a masterpiece that deals with the Christian white man’s attempt to domesticate his family and the African “ignorant” people in the Congo. The results of this attempt were more than devastating. The second is “Pigs in the Heaven,” which deals with the effects of American culture on Native Americans.

In her latest book, ‘Demon Copperhead,’ Kingsolver delves into the roots of poverty and opiate culture in the Appalachians. The title refers to the protagonist, a boy born to an alcoholic and opiate-addicted mother, who is metaphorically described as a ‘Copperhead’ due to his hair color.

Kingsolver takes us through the various stages of Damon’s life, each marked by significant disasters highlighting the shortcomings of the education, welfare, and relief systems. For a brief period, Damon finds hope in football, but this dream is shattered when a knee injury renders him unable to use ‘Ophites,’ a term referring to a type of drug, just like his mother.

Only after going through the seven sections of hell that the author puts him through he manages to screw up as a comic artist and also reap his success.

Many books describe the phenomena of poverty and opiate addiction in the Appalachians. Some of the countries in this region are among the “rust belt” countries, which suffered from economic decline and a rising unemployment rate. Given my familiarity with the writer’s high-quality prose, I prepared myself for a book that shakes and turns worlds—unfortunately, neither shakes nor turns my world.

The book has several fundamental problems, and the main one is that it has a variety of statements, none unique. If you are writing a book, and if this book is 644 pages by a famous author who was also nominated for the Pulitzer Prize, it should have some unique statement that will change the reader’s worldview. The story of Damon’s life is no different, and the crossroads of his life were so predictable that I slowly dragged myself between the pages of the book when I was reading “In the Crystal Ball” and guessed the future.

There is room for innovation and disruption even within the known and familiar. Kingsolver’s empathy towards Damon is palpable in the first 250 pages, drawing the reader into the story. However, the narrative’s repetitive nature diminishes the emotional impact, making it hard for the characters to feel anything.

The narrative also repeated itself: the adoption system is lousy, opiate addiction is terrible, and anyone born in the Appalachians is hopeless. All of these can be described in 250 pages. There were parts so dreary that they dragged on.

Another substantial problem concerns the audio performance, which grated on my nerves. The narrator’s voice was just a whole octave higher than it should be in a story like this.

While not inherently wrong, the book falls short of the high literary standards set by Kingsolver’s previous works, such as ‘Torat Etz Har’an’ or ‘Pigs in the Sky.’ This disappointment is keenly felt by readers who have come to expect more from the author.