עלילת הספר פשוטה, איימן פוגש את אדה, בתו של כומר ממשפחה מבוססת, לפני שהוא יוצא להילחם בחזית במלחמת האזרחים האמריקאית. לאחר ארבע שנים ופגיעה קשה בעת שירותו בחזית המלחמתית, הוא יוצא חזרה אל קולדמאונטן ואל אדה.

המסע חזרה מפגיש אותו עם דמויות וטיפוסים משלל גוונים, אבל האירועים הבולטים ביותר במסע הביתה, הם האירועים האלימים חסרי התכלית.

במקביל, אדה, שגדלה כנסיכה נאלצת למצוא את דרכה לאחר שאביה מת והיא נותרת בחווה ללא יכולת לכלכל את עצמה. היא פוגשת ברובי, שמסייעת לה לעמוד על רגליה הכלכליות והופכת חברתה. הסיפור של אדה הוא בעיקר סיפור התבגרות והתפכחות מהבועה שבה חייתה כל השנים. עם אב מאוד מגונן שחוצץ בינה ובין העולם המציאותי.

העלילה נעה בשני צירים: ציר אחד מתאר את המסע של איימן אל קולד מאונטן. בציר השני מתוארות עלילותיהן של אדה ורובי.

המבנה הזה אינו גרוע ובדרך כלל משרת את העלילה, אבל במקרה הזה כמעט לא קורה דבר מעניין בציר של אדה ורובי וזה למול האירועים הדרמטיים והטראומתיים בצד של איימן.

הספר זכה בפרסים רבים, והסרט עם ניקול קידמן רק הגביר את ההייפ הבלתי מובן סביבו.

לא נהנתי מהספר כפי שציפיתי. אולי הביצוע, הסופר מקריין את הספר והקריינות לא מספיק טובה. גם יתכן שהעלילה, רווית אירועי אלימות מיותרים ובלתי מוסברים פגמה בהנאה שלי.

סיום הספר מותיר טעם מריר וזו עוד אחת מהסיבות שלא נהנתי מהספר כפי שציפיתי.

---