ערב כריסטמס 1914 מוכר בהיסטוריה כהפסקת האש של חג המולד 1914. היסטורית, לא מדובר בהפסקת אש רישמית, אלא כהתארגנות וולנטרית וספונטנית של חיילים גרמנים, בריטים וצרפתים בחזיתות השונות.
הסיפור מתאר זיכרונות של אחד מותיקי המלחמה הבריטיים מאותה הפסקת אש בה החיילים הבריטים שרו שירי חג המולד והגרמנים קישטו עצי חג המולד. הפסקת האש איפשרה לאסוף גופות של חיילים וגם לקבור אותם.
האמת שמדובר בהפקה עשירה ביותר ומרשימה, אבל עבורי ריבוי הקריינים, קולות הרעש והמוזיקה, פשוט גרמו לי להסחות דעת. הרגשתי כמו הקשבה לפס קול של סרט בלי לראות את הסרט ולא נהנתי מההפקה והביצוע כפי שהייתי נהנית אם היו מצמצמים את מספר הקריינים, אבל בעיקר את קולות הרקע.
בכל זאת אני כן רוצה לכתוב מילה טובה וכל הכבוד לאודיובל שבחרה בסיפור על תקופה פחות סקסית מבחינת סיפורת. לא קראתי הרבי ספרי פרוזה על מלחמת העולם ה 1. אני גם לא יודעת אם יש הרבה ספרים כאלה, בדרך כלל מלחמת העולם השניה אטרקטיבית יותר לסופרי ספרי פרוזה. ההפקה מצליחה להעביר היטב את טירוף המערכות ואת זיר הלחץ שכולם היו נתונים בו. הפסקת האש הזו היתה רגע של שקט בכאוס שרק התחיל.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
