שנה

בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי נתקלת יותר ויותר בספרים מיותרים, שמבזבזים את זמני ובחלט לא מקיימים את ההבטחה שטמונה […]

סוף השבוע הזה מתאפיין בספרים סתמיים, מיותרים ולא מעניינים. "העייפים" מתאר קיץ בחיי הזוג אובד. איתן ולאה אובד נשואים חצי

את ספרו הראשון של זרחין עד שיום אחד" אהבתי מאוד. הוא אחד הספרים הישראלים היפים שקראתי. לכן, כשראיתי ששמי זרחין

את הספר רכשתי למרות הביקורות הלא מחמיאות שקראתי בגודרידס. ראשית, כי סיקרן אותי לראות איך הסופרת התפתחה (לדוגמא ג' קי

"והשני הוא תחילתו של שיר עם נשכח. מסופר בו על אותו שוויון שמובטח לכל בני האדם לבסוף ללא צורך במהפכות:

הספר הזה לפחות ברמה אחת מעל הספר הראשון בסידרה. הסיפור של דארן וונסה גם מעניין יותר וגם הדמויות מלבבות ולא

חביב יותר נוטה ל 2.5 כוכבים.שמתי לב שבכל הספרים שקראתי של ההוצאה מככבים גברים אירופאים. בשני הספרים האחרונים מדובר בגברים

בשנת 1543 הגיעו המסיונרים הנוצרים הראשונים ליפן. הם היו בעיקר פורטוגזיים ממסדר הישועים. בשנים שעד 1600, התפשטה הנצרות ביפן ונכנסו

"אני זקן, לא בריא, חושב על המדינה החדשה שהקים בן גוריון, היום בת שישים. הוריה אינם עוד בחיים ויורשיה טיפשים

סיפור מערכת היחסים בין אם לשתי בנותיה. האם, אניה ניצלה ממוראות המצור על לנינגרד בזמן מלחמת העולם השניה. לאחר המלחמה

לא התחברתי מההתחלה. לסיפור היה פוטנציאל מסויים, אבל הסיפור עצמו היה עמוס מידי בפרטים מיותרים ובאי סבירויות כמו העובדה שלוקה

הספרים האלה הם כמו פיצוחים. פיתוי שרובץ לפתחו של קראן אובססיבי כמוני. שלא לדבר על כך שעד שלא אסיים לקרוא