את עד שיום אחד של שמי זרחין אהבתי מאוד. הוא היה בעיניי אחד הספרים הישראליים היפים שקראתי, ולכן הגעתי אל אח שלי איוב עם ציפייה אמיתית. דווקא משום כך האכזבה הייתה קשה כל כך. במקום הקסם, החום והיכולת למשוך את הקורא פנימה, קיבלתי ספר מסורבל, מתפייט מדי, עמוס בתיאורים מיותרים וכתוב בשפה שעשתה לי חשק להניח אותו בצד ולא לחזור.
מה שצריך לדעת
רומן ישראלי של שמי זרחין על איוב, נער שגדל ללא אם, כמעט ללא אב נוכח, ותחת חסותה של שכנתו מרים, בעולם שמנסה לשלב מציאות קשה עם ריאליזם מאגי.
אולי לקוראים שאוהבים ספרות ישראלית מתפייטת, דמויות חריגות, ריאליזם מאגי, עלילות לא שגרתיות ושפה ספרותית מאוד.
העלילה לא הייתה ברורה מספיק, הדמויות לא משכו אותי פנימה, והשפה הרגישה ארכאית, עמוסה ומלאכותית מדי.
אחרי האהבה שלי ל״עד שיום אחד״, זו הייתה אכזבה קשה. ספר שלא הצלחתי לסיים, ושמבחינתי נשאר בעיקר ים של קשקשת.
הספר "אח שלי איוב" הוא ספר גרוע, עם עלילה לא ברורה לפחות במחצית שקראתי, נוטף תיאורי סקס מיותרים וכתוב בשפה ארכאית ופלצנית שעושה חשק לשים את הספר בצד ולעולם לא לחזור אליו. אין בעלילה שום קסם שמושך את הקורא פנימה וגורם לו להתאהב בדמויות, אבל למה אני מצפה כשלדמות המרכזית קוראים איוב.
הדמות הראשית, איוב, נער שאינו מכיר את אימו וגדל אצל שכנתו הנכה, מירים. אביו אינו מדבר עימו ולולאי מירים הילד היה סובל מעזובה ריגשית קשה.
הוא מתאהב בבתה צפנת והופך לגנב, קטן או גדול תלוי איך מסתכלים על זה.
אחרי איוב עוקב אלישע, עוד דמות לא ברורה, בן של שופט שמבקש בכל מאודו להיות איוב ולחשוף את איוב כגנב הקטן שהוא.
ועל כל זה ברברת בלתי נפסקת, מתפייטת בשפה ארכאית וניסיון ליצור איזה ריאליזם מאגי שבו הגיבור מרחף לו לבתים ולתיקים של אנשים ובכל נגיעה שלו בבני האדם הוא גורם להם התעלות גופנית, רגשית ונפשית. שויין.
די. שאחרים יפליגו בים הקשקשת הזה ויהנו.
אח שלי איוב/ שמי זרחין
הוצאת כתר, 2017, 432 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
