הספר השלישי בסידרה של שלושה ספרים שאין בינהם שום קשר וניתן לקרוא אותם באופן עצמאי. בזמן שקראתי את הסידרה הספר השלישי טרם תורגם לעברית, לכן קראתי אותו באנגלית. לאחר שתורגם קראתי גם בעברית כתבתי בהמשך את הסיבות לקריאה חוזרת גם בעברית.

בשני הספרים הראשונים בסידרה ( בקושי אפשר לקרוא לזה סידרה, אין קשר בין הספרים ובין הדמויות ונבצר מבינתי מדוע הפכו אותם לסידרה) מאוד נהנתי מהדמויות הנשיות, מחידודי הלשון וממשחקי המשיכה דחייה בין הדמויות.

במובן הזה, הספר הזה איכזב אותי. הדמות הראשית, קימבר או קימברלי, היא פשוט סכיזופרנית לחלוטין. בהתחלה נראה שהיא פשוט סובלת מהתמטטות עצבים קלה לאחר סידרת אירועים די טראומתים. הראשון שבהם הוא שהיא ננטשת ע”י ארוסה המפורסם ממש בחופה. מי לא היתה מקבלת התמוטטות עצבים רבתית?

אבל אחרי השלב הראשוני הדמות שלה פשוט די מתחרפנת. היא פוגשת את מתאו בשדה התעופה, בקטע הזה עוד צחקתי, תמורת כרטיס טיסה במחלקת עסקים לאיטליה לפגוש את אביה הגוסס, שאותו לא ראתה 5 שנים, היא נותנת לו את מחברת העיצובים שלה. עיסקה שווה והוגנת לכל הדעות.

אבל לא בעיני קימבר, שלאחר שהיא מגיעה לאיטליה ושוב פוגשת את מתאו, מנסה לסחוט ממנו את המחברת בחזרה, כופה עליו לא להשתמש בעיצובים שניתנו לו מרצון חופשי ומתנהגת כרוצחת סידרתית באיומים חוזרים ונשנים על חיו, ביציו (בחיי) וכל מה שהיא יכולה לשים עליו יד.

מתאו, כזה ג’נטלמן, בחור מושלם, מבין שלפניו פסיכית שלא יציבה בנפשה, נמשך אל קימבר כפי שמעולם לא נמשך לאישה (לא שאני מבינה מה הוא מוצא בה ומדוע הוא לא ביקר בבתי חולים למשוגעים לחפש שם כלה, אם הטירוף הזה עושה לו את זה), ולכן הוא עושה איתה עיסקה נוספת שבה הוא יחזיר לה עיצובים בתמורה לנשיקות. אבל גם זה מסתבר לא מספיק טוב ומידי פעם היא מטיחה בו האשמות שפשוט מוציאות אותו מהדעת והאמת שגם אותי. הבחור המסכן משתדל כל כך וקימבר גם נמשכת אליו אבל הצד הסכיזופרני שלה גורם לה לדמיין ולהמציא דברים וגם להאשים אותו בהאשמות מופרכות.

בנוסף, קימבר סובלת מתסמונת דחק כל כך קשה, פוסטראומה חרדתית שנוצרה אחרי הנטישה בחופה. ולכן היא נכנסת לחרדות קשות כשהיא מוצאת את עצמה נמשכת למתאו עד כדי כך שכל מפגש שלהם מלווה בדיבור פנימי מוטרף בין הפייה והשטן שבה.

בשלב מסויים פשוט הותשתי מהבחורה.

גם אלמנט הסינדרלה, והאם החורגת מאבד מהר מאוד את העוקץ שבו ומתמסמס.

אז כן, ספר נחמד אבל מאוד מאכזב במובן שהדמות המרכזית הנשית פשוט צריכה טיפול נפשי ולא גבר כמו מתאו.

מאידך, מתאו פשוט מדהים. הדמות שלו פשוט אין מילים בפי, חלומה הרטוב של כל אישה שפויה ולא שפויה בדעתה (עובדה בסוף קימבר גם מפנימה). לצערי זה ספר ואין דברים כאלה במציאות לכן, אני לא נסחפת ולא יוצאת במסע חיפושים באיטליה.

בקיצור 2.5 כוכבים שעיגלתי ל-3 כוכבים על החלקים שבהם חייכתי ועל מתאו הנסיך מהאגדות.

לאחר הקריאה של הספר בעברית (בכדי לוודא שלא פיספסתי שום דבר ושלא הייתי נוקשה מידיי עם קימבר) הגעתי למסקנה שגם בעברית הדמות של קימבר לוקה בנפשה והדמות של מתאו נסיך מהאגדות. אבל ישנם חלקים שבתרגום מצחיקים יותר ומגיע למתרגם שאפו. עדין לא הספר הכי טוב של ג’ייסינג’ר שהוא לדעתי “רוגבי ואמנות הפיתוי”

3Slow Burn #2

לדף הסידרה –

Slow Burn