For English review, please scroll down.
כשסיימתי לקרוא את תמורה נאותה של מאיה ערד, הרגשתי שאני פוסעת בשבילים מוכרים מהספרים הקודמים שלה. הכי בולט שעולה לי לראש המורה לעברית – גם בגלל המבנה הדומה של שלוש נובלות, אבל לא פחות בגלל היחס המורכב של ערד לדמויות שלה. ערד לא מלטפת – היא מחזיקה זרקור בוהק ביד אחת ופטיש ביד השנייה. היא יודעת לחשוף את הדמויות שלה במערומיהן, להראות אותן בקטנוניות, בנלעגות ובנקודות החולשה הכי אנושיות שלהן. מצד שני, הרגשתי שיש בספר הזה משהו שונה, איזו חמלה שנכנסה בין השורות.
“תמורה נאותה” עוסק בשתי נשים וגבר שנמצאים בצומת רגשי מורכב. הקורא מלווה את הדמויות בתהליך עד שהן מגיעות לנקודה שבה מתחוללת ההתפכחות והשבר שבין ציפייה לאכזבה מניע אותן לפעולה.
הנובלה הראשונה, “תמורה נאותה“, עוסקת בעליזה, מתרגמת מוערכת מעברית לאנגלית, חיה חיי שגרה די שקטים ובודדים. היא צנועה, מאופקת, רגילה לעמוד בצילו של הטקסט המקורי שהיא מתרגמת. החיכוך מגיע כשהיא נתקלת בגל, סופר מתחיל שמציע לה הצעה לא רגילה: עסקת חליפין בין תרגומים.
עליזה, מאפשרת לעצמה ליפול בדיוק במקום שהיא יודעת שצריך להיזהר בו. אבל, הרצון לסגור מעגל עם אביה המנוח, שכתב ספרים שמעולם לא זכו להכרה, מעוור אותה וגורם לה להיגרר להסכם שברור מלכתחילה שהתמורה הנאותה לא תגיע. עליזה, היא דמות שוליים. כמי שהתחנכה על בין שתי תרבויות (יהודית אמריקאית וישראלית), היא חשה זרות מובנית, לא רק כלפי התרבות אלא גם כלפי עצמה. הזרות הזו מוקצנת על רקע הדמות של גל, הישראלי, המניפולטיבי שרגיל לתרבות השנור.
מעבר לסיפור האישי של עליזה, ערד מאפשרת לקוראים הצצה לעולם התרגום – עולם נסתר מאחורי הקלעים. למאבקים בין הנאמנות למקור לבין הצורך להתאים את הטקסט לתרבות אחרת ולאופן שבו המקצוע כפוי טובה כלפי העוסקים בו.
הנובלה השנייה, “לימונדה“, מסיטה את המבט לכיוון דרמה משפחתית. בועז וקרן יוצאים לחופשה בפאלם ספרינגס, אבל מהר מאוד מוצאים את עצמם בחיכוך עם אחותה של קרן, הילה, שמביאה איתה את בנה נעם, נער על הספקטרום.
בועז, שבד”כ אוחז בשליטה בעולמו הבורגני-מנוכר, מתערער ככל שהסיפור מתקדם. הוא הופך מתוסכל ונוטר, כאשר הסדר מופר וקרן מסרבת להיענות לגחמות שלו.
האווירה בנובלה צפופה, כמעט חונקת. המשפחה מתארחת בבית פרטי שיש בו שלושה חדרי שינה. משחק החדרים מזכיר את משחק הכיסאות, איך שלא יסובבו את זה, יהיה חסר כיסא. השהות של בני המשפחה בבית קלסטרופובית. מיקרוקוסמוס של חוסר נוחות הולכת וגוברת. ברור שהפיצוץ יגיע.
ערד בונה את הסיטואציה המינורית, היומיומית, לכדור שלג מתגלגל.
הנובלה השלישית, “אביב בוונציה“, מעוררת אמפטיה. לאחר חיים מלאים שבהם גידלה את הילדים ולא מימשה את שאיפותיה, אביבה מאמינה בכל ליבה שהיא בדרך להפוך לאמנית “אמיתית”. אביבה, שהיא ובעלה מבוססים כלכלית, מתחברת עם אמנית צעירה ומצליחה בשם יעל. היא מקווה שזה הצעד הראשון שיפתח לה את הדלת לקליקה של האמנים האמיתיים.
אביבה משקיעה במערכת היחסים שלה עם יעל. היא רואה בה חברה אמיתית, היא מפרגנת לה ואף משקיעה כסף באמנות שלה.
היא משתדלת בכל יישותה לעשות את הדברים הנכונים בכדי להיות אמנית רצינית ומקובלת ולהתחבב על יעל בתקווה שזו תסייע לה לנווט את דרכה בעולם האמנות. כאשר יעל מספרת לה שהיא נוסעת לביאנלה בוונציה, אביבה לוקחת את נכדתה עלמה לוונציה ובמקביל היא מקווה לקבל תשובה מקרן תמיכה אמריקאית לאמניות.
הנסיעה לוונציה הופכת למסע של התפכחות מרה, כאשר אביבה מגלה את הפנים האמיתיות של עולם האמנות. עולם שאוהב שיפמפמו אותו בכסף ולחשוב שהוא מאוד מיוחד.
החלום של אביבה, שהיה מקור להשראה ולהנעה, מתרסק אל תוך מציאות שבה הקליקה שהיא מאוד רוצה להיכנס אליה, רואה בה ובדומות לה בעיקר חובבות עם כסף – תומכות מכובדות של אמנים אחרים, אך לא כאלה שהבראנז’ה תיקח ברצינות.
במפגש בוונציה אביבה מקבלת כתף קרה מיעל, שמנסה להתנער ממערכת היחסים בינהן ולהתרחק ממנה משל היתה משוקצת. במפגש חברתי, כואב במיוחד, כשאביבה ממש “מצליחה להריח” את הפריצה הקרובה ואת הקבלה שלה, הקורא רואה כיצד מושפלת מבלי דעת כאשר חבריה של יעל לועגים לה ולשאיפות שלה מול עלמה. גם מערכת היחסים שלה עם עלמה, עוברת זעזוע, כאשר מתגלה שעלמה חדת ראייה ואבחנה.
“תמורה נאותה” חולקים את אותו מרחב עם ספרים אחרים שכתבה ערד (לדוגמא “קנאת סופרות” ו”המורה לעברית”). יש בו את אותו מבט מפוכח על בני אדם שמנסים לקבל מהחיים משהו, אבל בסוף נאלצים להסתפק במה שיש. הוא נע בין חדות לאירוניה, בין ביקורת לחשיפת אנושיות פגומה.
לצד החבטות הרגילות שערד ידועה בהן, יש כאן גם נדבך נוסף של חמלה ושל רוך כלפי הדמויות, שמותיר את הקורא בתחושת חמיצות-מתקתקה, כמו הלימונדה שבסיפור השני. הספר אולי לא מחדש בנושאים שבהם ערד עוסקת, אבל הוא מחדד את יכולתה לראות את האדם הקטן בתוך המאבקים היומיומיים – ולתת לו קול חד, לעיתים ציני, ולעיתים נוגע ללב.
תמורה נאותה/ מאיה ערד
הוצאת חרגול, 2025, 208 עמודים
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
When I finished reading A Fair Exchange by Maya Arad, I felt like I was walking familiar paths from her previous works. Most notably, The Hebrew Teacher came to mind—not only due to the similar structure of the three novellas but also because of Arad’s intricate relationship with her characters. Arad doesn’t coddle them—she holds a glaring spotlight in one hand and a hammer in the other. She knows how to reveal her characters at their most vulnerable, displaying their pettiness, absurdity, and deep human flaws. Yet this time, I sensed something different in the book—an undercurrent of compassion woven between the lines. Of three novellas, but also due to Arad’s complex relationship with her characters. Arad doesn’t coddle them—she holds a glaring spotlight in one hand and a hammer in the other. She knows how to expose her characters at their most vulnerable, showing their pettiness, absurdity, and deep human flaws. Yet this time, I sensed something different in the book—an undercurrent of compassion woven between the lines.
A Fair Exchange follows two women and a man at an emotional crossroads. The reader accompanies them as they approach that moment of reckoning, where the clash between expectations and disappointment drives them into action.
The first novella, A Fair Exchange, focuses on Aliza, a respected translator from Hebrew to English who lives a rather quiet and lonely life. She is modest, reserved, and accustomed to standing in the shadow of the original text she translates. Conflict arises when she encounters Gal, an emerging writer who presents her with an unusual offer: a barter involving translations.
Aliza allows herself to fall into situations she knows she shouldn’t. Her desire to find closure regarding her late father—a writer whose books never gained recognition—blinds her, leading her into an agreement where it is clear from the outset that no “fair exchange” will happen. As a peripheral figure, Aliza feels an ingrained alienation from both her cultures (American, Jewish, and Israeli) and from herself. This sense of alienation is heightened in her interactions with Gal, a manipulative Israeli who is accustomed to a culture of hustling.
Beyond Aliza’s personal story, Arad provides readers with a peek into the hidden world of literary translation—a behind-the-scenes struggle between loyalty to the source text and the necessity of adapting it to a different culture, along with the often thankless nature of the profession.
The second novella, Lemonade, shifts the focus to a family drama. Boaz and Keren go on vacation in Palm Springs but soon clash with Keren’s sister, Hila, who brings along her son Noam, a teenager on the autism spectrum.
Boaz, who usually maintains control over his alienated bourgeois world, becomes increasingly unsettled as the story unfolds. He grows frustrated and resentful as his sense of order crumbles, and Keren refuses to cater to his whims.
The atmosphere in the novella is stifling, almost suffocating. The family stays in a private house with three bedrooms. The allocation of rooms becomes a game of musical chairs; no matter how they spin it, someone is always left without a seat. The family’s stay becomes a claustrophobic microcosm of growing discomfort. The explosion feels inevitable.
Arad builds this seemingly minor, everyday situation into a rolling snowball.
The third novella, Springtime in Venice, evokes deep empathy. After a life spent raising children and never fully realizing her ambitions, Aviva wholeheartedly believes she is on the cusp of becoming a “real” artist. Financially secure with her husband, Aviva befriends a young and successful artist named Yael, hoping this will be her gateway into the art world’s inner circle.
Aviva invests significantly in her relationship with Yael. She considers Yael a true friend, supports her wholeheartedly and even financially contributes to her art.
Aviva does her utmost to do the “right” things to be recognized as a serious, accepted artist and to endear herself to Yael, believing this will help her navigate the art world. When Yael tells her she’s going to the Venice Biennale, Aviva takes her granddaughter Alma to Venice while waiting to hear back from an American grant for female artists.
The trip to Venice turns into a bitter journey of disillusionment when Aviva witnesses the true nature of the art world—a realm that thrives on wealth and self-importance.
Aviva’s dream, once a source of inspiration and motivation, collides with the reality of an exclusive clique that views her and others like her as hobbyists with money—respectable patrons, but not individuals whom the art world takes seriously.
At their encounter in Venice, Yael gives Aviva the cold shoulder, distancing herself as if Aviva were a pariah. During a heartrending social gathering—just as Aviva feels she’s on the verge of breaking through and being accepted—the reader witnesses her humiliation as Yael’s friends mock her and her aspirations right in front of Alma. Even Aviva’s relationship with Alma is shaken, as Alma proves to be sharp-eyed and perceptive.
A Fair Exchange shares a thematic space with Arad’s other works (such as Literary Jealousy and The Hebrew Teacher). It provides the same clear-eyed perspective on people trying to extract something from life but ultimately settling for what they have. The book oscillates between sharpness and irony, between critique and revealing flawed humanity.
In addition to the familiar blows Arad is known for delivering, there is a layer of compassion and tenderness toward the characters here, leaving the reader with a bittersweet aftertaste—much like the lemonade in the second story. While the book doesn’t break new ground regarding Arad’s recurring themes, it refines her ability to depict ordinary people’s small, everyday struggles and give them a sharp, sometimes cynical, yet often touching voice.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
