ליב היתה בת 6 כשאביה הודיע למשטרה בעיירה הקרובה שהיא מתה.
היא לא באמת מתה. היא רק גדלה בבית עני להחריד עם שני הורים דיספונקציונליים שמתרחקים מכל חברה ואנושיות.

העלילה נעה בין חייה של ליב בהווה לחיו של האב בעבר עד שהתחרפן סופית וירד מהפסים לאחר אירוע טראגי שאירע במשפחה.

הילדה הקטנה והתמימה, צופה מהצד על הדינמיקה המשפחתית שהיא תוצר של שנים אומללות ואירועים טראגיים. היא גדלה בחברת הורים לא מתפקדים ולא תיקשורתיים והיצור היחידי איתו היא מתקשרת הוא קרל החמקמק.

האב פסיכוטי ופרנואידי, אוגר חפצים בלי הכרה ושולח את הבת שלו בת ה- 6 למסעות גניבה מתוחכמים של מזון וחפצים. האם כל כך מתוסכלת מהמצב ובגלל אהבתה לאב אינה מבטאת את תיסכוליה אלא בדרך יחידה אכילה כפייתית שגורמת לה להשמנה בלתי אפשרית עד כדי כך שהיא מרותקת למיטה.

יש שם גם הרבה ארנבונים שלא ברור לליב מהיכן נוצרו שכן הדלת לבית אף פעם לא פתוחה.

הסיפור עצמו (מלבד הדינמיקה המשפחתית שתיארתי למעלה) משעמם ויורד לפרטי פרטים מדכדכים ומיותרים. כל זה הופך את הסיפור לההפך מ-רומן שובר לב על הצד האפל של האהבה.

ליב כדמות של ילדה צעירה, אדישה לאירועים שמתרחשים סביבה למרות שברור שהיא מודעת לכך שלפחות אדם אחד נרצח ושמצבם הפיזי והמנטלי של ההורים בכי רע. היא חייה בלב הזוועות, בעולם כאוטי ומטורלל של אביה, אמה, סבתה וקרל הנעלם. הקורא מהצד מצליח להבין שיש כאן בעיה, אבל ליב לא. היא אוהבת את הוריה אהבת נפש ומעריצה את אביה באופן עיוור למרות שהמצב מתדרדר מדחי אל דחי בצורה בוטה ביותר.

כמעט עד סוף הספר ליב מנסה לתרץ ולהסביר את התנהגותוהפסיכוטית של אביה בחוויות האובדן והטראומה ובפרקים האחרונים היא מתעשתת, אז העלילה מגיעה לשיאה הקטסטרופלי והמזוויע באקט התאבדותי שהוא בעיניי מעט מידי מאוחר מידי.

בגלל שהספר בנוי על אירועים קטנים אינקרמנטליים שמתכנסים בסוף אל אירוע שיא אחד, הקריאה בספר לוותה אצלי בחוסר נוחות וכל הזמן הייתי עסוקה בשאלה מה אני מפספסת ומתי כבר יקרה משהו משמעותי בעלילה.

הספר הוא בעיקר רומן אווירה, שאם היה מתקדם בקצב סביר יותר היה ניתן להבין את ההתלהבות סביבו אבל במבנה הנוכחי שלו, 3 כוכבים בחסד.