רצף אנקדוטות המסכמות את זיכרונותיו וחוויותיו של המחבר מ – 12 שנים שבהן אחת לשבוע שימש כמורה לבגרות של אסירים.

אין בספר עלילה סדורה או ליניארית, אלא תמונות המתעדות את האקוסיסטמה שהיא הכלא:

הוא מתאר את מערכות היחסים בין הגורמים השונים והתרומה שלהם לאקלים החברתי והנפשי של כל אלה המאכלסים את המרחב הזה. הוא בוחר להתמקד מחד בסוהרים ובהשפעות שיש לשירות בכלא על חייהם החל מאימוץ דפוסים שמלווים אותם גם מחוץ לבית הכלא וכלה בהשפעות נפשיות שמלוות ביאוש, דיכאון ומחלות. ומאידך באסירים שהפשעים שלהם קשים, הוא לרגע לא ממעיט בהם, הוא אפילו מזועזע מהם, אבל בתחום הכלא הם הופכים למשהו אחר, לאנושיים. הוא מצלם תמונות ממערכת היחסים התלותית בין שני הצדדים, רגעים קשים מול רגעים של אנושיות צרופה.

ובעיקר הוא מצייר תמונה מאוד עצובה ומדכדכת של תנאי החיים.

לא מדובר בספר מפעים, שובר מוסכמות או מהפכני, אבל התיאורים בו לעיתים שוברים את הלב למרות הפשעים שביצעו אותם האסירים.

הקשבתי לספר באודיו של עברית. הקריינות היתה מצויינת והוסיפה מימד ועומק לקריאה.