בלה בת ה 16, מתגוררת עם אימא שלה בירושלים של שנות ה -90. אביה, שדרן טלביזיה מפורסם ומוערך, עזב את ביתם כשהיתה צעירה ומזה מספר שנים שיש לו חברה. בלה אינה ביחסים עם חברתו של אביה. יש לה גם אחות חורגת מצד אביה, אותה הכירה כשכבר נכנסה לגיל העשרה. הן בסוג של יחסים לא ברורים. עתה, הוא אוסף את הנשים בחייו ומבקש מהן שלא לגלות שהוא חולה “במחלה קשה”.

בספר עדין ונוגע ללב נפרשת לפני הקורא מסכת אירועים שהופכת את עולמה של בלה:

“והיא הסתדרה. גידלה אותה בשקט. בעדינות. הלוואי שבלה היתה יכולה לחיות ככה לנצח. בחוסר הידיעה. אבל עכשיו היא יודעת, והקליפה העדינה שהגנה עליה כל חייה הפכה בן רגע לעיסה של הסתרות ושקרים. שנים שהם עושים ממנה צחוק. “

בלה, חייה בשני עולמות: במציאות שבה היא נערה בת 16, בת להורים גרושים, קרועה ביחסה לאדם ידידה ונגררת אחרי חברתה המקובלת פולי ובן זוגה זבוב. בלה ככל מתבגרת אחרת, מחפשת אחר הזהות האישית והמינית שלה וזו מטלה קשה. במיוחד כשחברתך הטובה ביותר, בה את תולה תקוות לסיוע והכוונה, נעלמת ומפסיקה לענות לך.

במקביל, בלה חייה במציאות אישית שהולכת ומתרסקת סביבה. מציאות שבה בכל יום היא מגלה גילויים מטלטלים על אביה ועל משפחתה. היא מתמודדת עם שקרים והסתרות ונאלצת לגלות שהיא חייה בבועה, בצמר גפן שהגן עליה מפני העולם.

במציאות השניה היא נקרעת בין נאמנויות משפחתיות שונות ובין הרצון לשמור על דמותו של אביה, שלמה ובלתי נגועה, אבל זו משימה קשה והיא הופכת קשה יותר מיום ליום עם הגילויים שלה.

היא אוהבת את הוריה, במיוחד את אביה אבל מאז שהמחלה מכרסמת בו, היא נקרעת בין האהבה שלה והרצון שלה לסלוח לו ובין הרצון לקרוע את המסכות מפניו ולדעת מי הוא באמת ומה היא עבורו.

בעיניי הספר מצייר סוג של הורות נצלנית וגם פוגענית: אביה של בלה היה סוג של דון ג’ואן והתעניין בעצמו ובגורלו בלבד. היו לו 3 נשים בחייו ושתי בנות ובכולן הוא פגע.

הלך דברים זה לא משתנה עם מחלתו או לקראת מותו.

במשך שנים הוא נקט במדיניות הפרד ומשול. הוא לא הסביר דבר והוא גם לא חושב שהוא צריך להסביר לבלה דבר עכשיו כשהוא גוסס.

הסצנה שהכי עיצבנה אותי בכל הספר, היתה סצנת החתונה שלו לפני מותו עם דליה. חתונה שאותה גילתה בלה באקראי, כמו יתר הדברים בחייו ושהוא לא טרח להסביר לה או לשתף אותה. לבסוף כשהוא מתרצה הוא מסביר לה שמדובר באקט טכני.

מה טכני בדיוק בחתונה? ואם זה אקט טכני למה טרח להינשא? שלא לדבר על האספקטים המשפטיים והחוקיים של דאגה לרווחת ילדיך וחלוקת הירושה, שאין מה להתבייש לדון בהם. אבל הבעיה היא בעיקר, כשהוא מתרצה. גם אז הוא לא טורח לטפל במחלוקות או להסדיר את את הדברים לקראת מותו.

הוא משאיר אחריו בלגן שלם בין הנשים השונות שחיי איתן, והדבר מקרין לחייה של בלה שהיא בתו הצעירה. היא נאלצת להכריע בין נאמנויות שנוצרות על רקע מערכות היחסים בין הנשים של אביה ובסוף הספר כשבלה מדמיינת את הלוויית אביה היא חושבת:

“מביטה בהן עומדות שם, שלוש הנשים שלו. […] ובלה חושבת, כל כך הרבה גברים יש בעולם… למה דווקא על האבא שלי אתן רבות? תראו… האיש שפעם היה עולם ומלואו הוא עכשיו גופה עטופה בתכריכים והוא מושלך, ככל הגופות, אל תוך בור מהונדס. תסתכלו על הגברים האלה שמפזרים עליו אדמה כהה בתנועות מהירות עם מעדרים גדולים, הם מכסים את האהוב שלכן באדמה לחה, ולעולם לא תראו אותו יותר. מצאו לכן גבר אחר לריב עליו.”

בעיניי, היה ניתן למנן את הסיטואציות והחלקים שעוסקים במציאות החברתית של בלה ולהעמיק בחלקים שעוסקים במערכת היחסים הסבוכה בתוך משפחתה. ויחד עם זאת, ספר נוגע ללב ומומלץ בחום.