For English review, please scroll down.
סיום סדרת מיכאל אוחיון – מותחן פסיכולוגי בתוך חלל תקשורתי רווי אידאולוגיה, שקרים ומצלמות
אם צריך לבחור ספר אחד שיגיד את הכל – על עיתונות, על מוסדות שלטוניים, על אמת מול ייצוג, ועל השקר המתוק של האובייקטיביות – זה הספר.
"רצח, מצלמים" הוא הפרק האחרון והמורכב ביותר בסדרת הבלש מיכאל אוחיון, והוא נכתב מתוך מודעות עמוקה לסופה של תקופה – גם בסדרה, גם בתודעה הציבורית הישראלית.
הרצח מתרחש באולפני הטלוויזיה של הערוץ הראשון, הערוץ הממלכתי והיחידי באותה תקופה. זירה שמגלמת את שיא הכוח והשליטה על מה יראו ומה לא. במרחב הזה פועלים לא רק עיתונאים אלא גם יוצרים, אנשי קולנוע, עורכים, פקידים, אנשי רוח – כולם חושבים שהם יודעים את האמת, או לפחות יודעים איך למסגר אותה.
בתיה גור מתעמתת כאן עם המבנה המונופוליסטי של המדיה הציבורית, ועם האשליה שהטלוויזיה "מדווחת" בעוד שהיא בעצם יוצרת מציאות.
אבל הביקורת של גור לא נעצרת בתקשורת. זהו ספר על חברה שסועה.
בין חילונים לדתיים. בין מרכז לשוליים. בין עיתונאים בעלי פריבילגיה, לבין עובדים שקופים במערכת שמוחקת אותם. היא לא מהססת להכניס אצבע לעין של המוסדות – ולשאול לא רק מי רצח, אלא מי לא סופר את מי.
מתחת לשכבת הסיפור הבלשי, רוחשת ביקורת כלכלית חריפה: על מגמות הניאו־ליברליות, על הקיפוח של העובדים הזוטרים והמזרחיים, על השתלטות תרבות ההפרטה גם על מוסדות שאמורים לשרת את הציבור.
במילים אחרות: גם ברצח – יש ידם של תהליכים מבניים, לא רק של אנשים.
🎞️ הפתיחה: עגנון פוגש את המצלמה
הספר נפתח בצילום סצנה מתוך עיבוד טלוויזיוני ל־"עידו ועינם" – סיפור קצר של עגנון המתרחש בירושלים בשלהי תקופת המנדט. הסצנה מתמקדת בדמותה האניגמטית והסהרורית של גמולה, המתהלכת על גגות העיר העתיקה, ובין עולם המציאות לעולם החזיונות.
במהלך הצילומים מתרחשת תאונה קשה. אך ככל שהחקירה מתקדמת, מתחדדת התחושה שלא מדובר בתאונה מקרית, אלא ברצח. יש לציין שמאוחר יותר הקורא ילמד שמדובר ברצח ראשון מתוך סדרה אפלה וטעונה של התרחשויות ורציחות שאין להן הסבר.
לאחר שהחקירה מדשדשת, מיכאל אוחיון נקרא לזירה להחליט אם אכן מדובר ברצח או בתאונה. אבל אין כאן עלילת פשע ליניארית או קלאסית. גופה אחת מובילה לעוד אחת, ואז לעוד. הרציחות אינן דומות, והקשרים ביניהן לא קיימים ואם קיימים הם רופפים. מה שקושר בין כולן זה לא בהכרח האדם, אלא המנגנון.
החקירה חושפת טקסטורה מורכבת של יחסים אישיים, סכסוכים אידאולוגיים, אגו מקצועי, ובעיקר: היסטוריה. ההיסטוריה תמיד רוויה בעיוותי מציאות, באגו ובניסיונות טשטוש של החלקים הכואבים.
📰 אמת עיתונאית? הצחקתם אותה
בתיה גור לא חוסכת שבטה מהעיתונאים. הספר מתפקד ככתב אישום נגד דמות העיתונאי הנטרלי – חסר המעורבות. מאידך, היא גם מציגה את העיתונאי שמתערבב בפוליטיקה. העירוב בין עיתונאות לפוליטיקה מטשטשת ואף מוחקת את גבולות האובייקטיביות.
במקום כתבים שמחפשים את האמת, אנשי התקשורת מעצבים את הנרטיב מראש, מתוקף הכוח ולא מתוקף האחריות. הפוליטיקה מחלחלת וממלאת את הסדקים הפעורים שהאמת נסוגה מהם. גור לוקחת את הסיפור האישי של כל אחת מהדמויות, ומחברת אותו למנגנון תרבותי שמכחיש את מעורבותו – ובכך מאשים את כולנו.
"רצח, מצלמים", הוא לא הספר הקריא ביותר או הזורם ביותר. הוא בהחלט העמוק מכולם. הוא איטי, ספרותי מאוד, עם שכבות של סימבוליקה, פוליטיקה, פערים מעמדיים, תודעה היסטורית ותקשורת מניפולטיבית. המון דמויות מאכלסות אותו והקשרים הגלויים והנסתרים בינהן מחייבות מאמץ של הקורא להשתתף באופן פעיל: לקרוא בין השורות, לפענח שפה מוסווית, להבין את הלא־נאמר.
🎯 שורה תחתונה
"רצח, מצלמים" אינו רק סיומה של סדרת מיכאל אוחיון – הוא תמצית של עידן מתפרק ופרידה מדמות בלשית שכבר איבדה את האמונה הפשוטה באמת אחת.
הספר הזה הוא חקירה ספרותית עקשנית ומורכבת לא רק בנוגע לפשע ולמניעיו, אלא בנוגע לחברה הישראלית עצמה: השסעים, הקיפוח, ההשתלטות של פוליטיקה ואינטרסים על כל מרחב אמיתי של שיח.
דרך העלילה ועדשת המצלמה, גור מציבה מראה עיוורת מול מערכת שמסרבת לראות את עצמה.
באותה נשימה – היא גם נפרדת מאוחיון ומהאמונה שתעלומה נפתרת באמת.
לפעמים, הפענוח האמיתי הוא לא לגלות מי רצח, אלא להבין איך כולנו חיינו עם זה בשתיקה.
רצח, מצלמים/ בתיה גור
הוצאת כתר, 2004, 374 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
מיכאל אוחיון #6
A psychological thriller unfolding within a media landscape saturated with ideology, deception, and cameras.
If there is one book that captures it all – journalism, state institutions, the tension between truth and representation, and the sweet lie of objectivity – this is it.
Murder, They Filmed is the final and most complex installment in Batya Gur’s Michael Ohayon detective series, written with acute awareness that an era – both in fiction and in Israel’s collective consciousness – was drawing to a close.
🎬 The Crime Scene: Channel One
The murder occurs at the studios of Channel One, Israel’s sole national television network at the time – a stage where control over what is seen and what remains hidden reaches its peak.
In this arena, operate not only journalists but also filmmakers, editors, bureaucrats, and intellectuals – all convinced they know the truth, or at least how to present it.
Gur confronts the monopolistic structure of public media and the comforting illusion that television merely reports reality, rather than constructs it.
But Gur’s criticism doesn’t stop with the media. This is a novel about a fractured society:
Secular vs. religious, center vs. periphery, privileged journalists vs. invisible workers within a system that erases them.
She unflinchingly sticks a finger into the wound, not just asking who committed murder, but also who society systematically chooses to ignore.
💸 Neo-Liberalism and Public Television: A Toxic Mix
Beneath the surface of the detective story, a scathing economic critique simmers:
Of neoliberal trends, of the exploitation and marginalization of junior staff and Mizrahi workers, of the infiltration of privatization culture even into institutions meant to serve the public.
In other words, behind the murder, there are not only individuals but systemic forces at play.
🎞️ Opening Scene: Agnon Meets the Camera
The novel opens with the filming of a scene adapted from S. Y. Agnon’s short story "Iddo and Enam," set in Jerusalem during the late British Mandate period.
The scene focuses on the enigmatic, dreamlike character of Gemula, wandering across the rooftops of the Old City, teetering between reality and visions.
During filming, a severe accident occurs.
But as the investigation progresses, it becomes increasingly clear that this was no mere accident, but a deliberate act of murder.
As the story unfolds, it becomes clear that this is only the first in a grim and tangled series of deaths with no easy explanation.
🔍 An Investigation Lost in Static
After initial investigative efforts flounder, Michael Ohayon is called in to determine whether this was truly an accident or something far more sinister.
But this is no straightforward, linear crime narrative.
One body leads to another, and then another.
The murders are dissimilar, their connections tenuous if they exist at all.
What binds them is not necessarily a culprit, but a mechanism.
The investigation peels back a complex web of personal relationships, ideological conflicts, professional egos, and, above all, history.
History, Gur reminds us, is constantly saturated with distortions, vanity, and attempts to whitewash painful truths.
📰 Journalistic Truth? A Laughable Notion
Gur spares no one, especially not the journalists.
This novel acts as an indictment against the myth of the neutral, uninvolved journalist.
Yet she also portrays journalists who have become thoroughly entangled in politics, blurring and ultimately erasing the boundaries of objectivity.
Instead of truth seekers, we encounter media figures who actively shape narratives, leveraging power rather than taking responsibility.
Politics seeps into every crack, filling the void where truth has receded.
Gur takes each character’s personal story and stitches it into a broader cultural machine – one that denies its complicity, and thus implicates us all.
🧠 Dense, Demanding, Rewarding
Murder, They Filmed is not the most accessible or fast-paced book in the series, but it is by far the richest and deepest.
It is slow, highly literary, layered with symbolism, political tension, class divides, historical consciousness, and manipulative media practices.
A large cast of characters weaves through the story, and the connections – both visible and hidden – require the reader’s active participation:
To read between the lines, decipher veiled language, and grasp the unspoken.
🎯 Bottom Line
Murder, They Filmed is not merely the end of the Michael Ohayon series – it is the epitaph of a disintegrating era, and an implicit farewell to a detective who has long since stopped believing in simple truths.
This book is not just an investigation into murder and motive – it is an excavation of Israeli society itself: its divisions, its betrayals, its systemic silences.
Through the lens of the camera, Gur holds up a blank mirror to a society that refuses to see itself.
And with that same gesture, she bids farewell not only to Ohayon but to the comforting idea that a mystery can ever be fully solved.
Sometimes, the real revelation isn't who killed, but how we all lived with it in silence.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
