“רוזנפלד” הוא ספר מתעתע. מחד, הוא אינטליגנטי, כולל דיאלוגים שנונים ודמויות שמורכבותן מתבהרת במהלך העלילה. מאידך, הוא רומן אירוטי שבבסיסו עלילה מאוד דלה; אישה צעירה מתאהבת בגבר מבוגר ועשיר ויוצאת להשיג אותו.

Having said that, כאשר לא מצפים מהספר שהוא יהיה מה שהוא לא , הוא ספר מהנה לפרקים, עם דמות ראשית נוירוטית, חסרת ביטחון,  מעצבנת ומשעשעת.

נועה סיימון, רווקה בת 35 ששואפת לקריירה של במאית. היא אומנם תקועה בתפקיד זוטר במחלקת אביזרים, ומאוחר יותר עוסקת בהפקת סרטי תדמית, אבל היא עוד תגיע לשם. 

את לילותיה היא מבלה בשתיית אלכוהול, עישון חומרים ממכרים ולפעמים גם הסנפה שלהם. כל זאת עד שהיא פוגשת בחתונה של חברים את טדי. הוא גבר שמבוגר ממנה ב 20 שנים, גרוש בשלישית עם שניי ילדים בוגרים, עשיר ומנכ”ל של חברת ביוטכנולוגיה מצליחה.

נועה מתאהבת בטדי אנושות ונלחמת להשיג אותו. אבל טדי אחרי שלוש מערכות נישואים כושלות, ואין ספור סטוצים, לא מעוניין במערכת יחסים זוגית. הוא נמשך לנועה ומסטוץ חד פעמי הוא נגרר למערכת יחסים מורכבת וטעונה איתה.

בבסיס מערכת היחסים עומד אי השוויון בינהם: היא מאוהבת בו, הוא לא. היא צעירה, הוא לא. היא רווקה הוא גרוש עם שני ילדים. היא עובדת זוטרה במחלקת האביזרים, שלא הצליחה לממש את חלומותיה, הוא מנכ”ל של חברה מצליחה, איש עסקים שמנהל חברה גלובלית. ואני כבר לא מדברת על הפער הכלכלי בינהם ועל פער ההכנסות.

כשמסתכלים על מערכת היחסים בינהם מהצד, נועה היא יתוש טורדני שלא מפסיק לזמזם בספרה של טדי והוא לא מצליח להתפטר מהרעש של הזימזום סביבו.

כשמסתכלים עמוק יותר, גם רואים עד כמה היא עסוקה בשאלות בנאליות של מערכות יחסים. אולי זה קורה כי העלילה נמסרת מנקודת המבט שלה ואני אישה אז ההתעסקויות האלה מוכרות לי.

אבל הן מוכרות לי מגיל 16-17. הן מוכרות לי משנות ה- 20 המוקדמות שלי. הן נראות ילדותיות כשהגיבורה היא בת 35. ולכן, אני גם מבינה את טדי שלאורך כל הספר פשוט מנער אותה ומסרב להשתתף במשחק שלה.

“קשה לתאר את מבנה הנפש שלי, אבל אני מניחה שבתמונת לוויין אפשר לראות הרבה חורים שחורים.”

בשלב מסויים, הסופרת מערבבת בבלילה גם את הסיפור המשפחתי של נועה אני מניחה שמתוך רצון לעבות את העלילה ולהעמיק בדמותה של נועה. סיפור של משפחה דיספונקציונלית, אם שעזבה את ילדיה ונועה אינה בקשר איתה, ואב שאומנם בקשר טוב עם בתו אבל גם מנהל במערכת יחסים זוגית אפרורית שלא לרוחה של הבת.

הסיפור המשפחתי של נועה, אינו כתוב במיומנות. בעיניי הוא סרח עודף שאינו משתלב או תורם לעלילה המרכזית. הדבר הזה בולט באופן כואב, על רק חשיפת הגורמים למערכת יחסיו העכורה של טדי עם בנו, אורי, שנמסרים בכמה עמודים מרוכזים ובכתיבה מטלטלת וחזקה.

לסיום, משהו על תיאורי הסקס בספר. הספר כולל המון תיאורי סקס אפילו בסטנדרט של ספרות אירוטית. אני לא חושבת שהם הכי טובים שקראתי, אבל גם לא הכי גרועים. בעריכה טובה, היו נותרים רק שניים – שלושה תיאורים ומכל התיאורים של משגלים, היה נותר רק הפינג פונג המילולי שהוא “ההכנה לסקס” (שאגב, הפינג פונג הזה מצויין- “מה לגבי הזין שלך?”, “מה לגביו?”, איך נתנהל עם זה? משמורת משותפת?”).

תיאורי סקס הם ממהות הספרות האירוטית. רק בגלל שמוכרים את הספר בעטיפה אינלקטואלית כזו או אחרת, ורק בגלל שהוא לא ממוצב כספרות אירוטית, זה לא אומר שהוא לא כזה.

לסיכום, הספר מהנה כאשר שמים אותו בפרופורציות הנכונות שלו. היה ניתן להדק אותו ולקצץ בחלקים שהם עוד מאותו הדבר או שלא תורמים לעלילה ואפשר פשוט לרפרף עליהם או לא לקרוא אותם בכלל.

---