מה מעניין אישה צעירה בשיא פריחתה אם לא הוואגינה שלה? כל כך מעניינת אותה, עד כי ספר מתח שלם, הפך למסע חינוכי אל נבכי השרידים האבולוציונים והאדפטיביים של האורגזמה הנשית. כן, אם לא ידעתן נשים נהדרות שכמותכן, הדגדגן הוא פין שהתנוון, לפחות כך נטען בפירוט ובהרחבה (רבה) ב”צבוטותי” ללימור נחמיאס.

בסבך המתח והשאלה החשובה, האם הגיבורה תגיע לאורגזמה הרצויה שיתן לה יפתח התותח, שוכחת נחמיאס משהו קטן, לא חיוני ; את העלילה.

היא לא מפתחת את עלילת הרצח הקלושה ומשאירה את הקורא עם הבזקים של אירועים חנניים המעידים על יכולת כתיבה, דמויות סטריאוטיפיות להחריד וסיטואציות הזויות עד כדי כך שלא אחת נשארתי תוהה עד כמה איה, הגיבורה, גמישה כמו בובת גומי. תהיתי על קירבתה לנחום תקום ולחתול בעל שבע הנשמות.

אם נשארתם תוהים בדבר העלילה, אתם לא לבד. גם אני עדין תוהה. האם נחמיאס רצתה רק לשלב את תוצאות המחקר המעמיק שביצעה על זוגיות, מונוגמיות ואורגזמה בחברה קדומה, או רצתה לכתוב ספר מתח ראוי. ברור לי שהיא נכשלה לחלוטין במשימה השניה. בין כה, הספר לא משאיר יותר מידי בקופסא השחורה. לכן הספר מאוד מתאים לאלה שמחפשים ספר להעביר שעתיים. אין לי ספק ש”צבוטותי” ינעים את זמנכם.

---