עלילת “פליאה” מביאה את סיפורן של רחל ועטרה, בפרקים מתחלפים שאמורים ליצור מארג שקושר בין עבר, הווה ועתיד:

רחל, אשת לח”י שהיתה נשואה במשך שנה לאביה של עטרה, נזכרת בשנת הנישואים ובהתפרקותם. עטרה, מחפשת את זהותה ומנסה להגיע למשמעות באמצעות פגישות עם רחל והבנת ההיסטוריה הסודית של משפחתה.

לצערי, למרות הילולים שגזרו המבקרים הספרותיים על הכתיבה של שלו ועל עלילת הספר, מצאתי שהספר טרחני, מתאמץ מידי ומתפזר לארבעת רוחות השמים.

לא מצאתי שהספר מצליח לייצר את הקשר התמטי או הפרסונלי בין הדמויות. החשוב מכל, חשבתי שהבחירה של סטוריטל בסופרת לקריין את הספר, היא בחירה אומללה שפגעה בצורה אנושה בסיכויי של המאזינים להתחבר לספר.

אפרט את מה שמכנים במקומות אחרים – נימוקי חבר השופטים…

לאחר פטירת אביה, יוצאת עטרה למסע החיפושים אחרי רחל, מי שהיתה אישתו של אביה למשך שנה. עטרה בת ה- 50, נשואה בפעם השניה, מחפשת לאורך כל חייה הבוגרים את המשמעות בעצמאות ובניתוק מאביה הקפדן והאכזרי שהותיר בה סוג של פוסט טראומה.

דווקא על ערש מותו, ללא כוונה הוא מוסר לעטרה רמז לשמה והיא יוצאת במרדף אחרי זנב של מידע, בכמיהה להבין , להשלים ולתקן את חייה שהיא מרגישה שמשהו נפגם בהם עמוקות:

בתה מתגוררת במרחקים, בנה מטייל במרחבים ובנה הצעיר, שגר איתה ועם בעלה הנוכחי (אלכס) מסתגר מפניה בשל כנראה אירועים לא פשוטים בשירותו הצבאי. גם מערכת יחסיה עם בעלה המבוגר ממנה, הולכת ומשתבשת באופן לא ברור.

אבל העובדה שאחרי שנים שבהן עטרה התרחקה מאביה והתנהגה באופן דווקאי ומנוגד לכל ציפיה שלו, היא נתלית בקשר העלום הזה שהתרחש לפני 70 שנים ובאישה המבוגרת ובאפשרות שלכאורה המפגש איתה יתקן את חייה, מעמיס צפיות מיותרות על הקשר והופך את בסיס הקשר למלאכותי.

מהלך שמלכתחילה נדון לכישלון ולתמרונים של הסופרת בכדי להוביל את העלילה באופן שייצדיק את כל האירועים שיתרחשו בחייה של עטרה, וזאת למרות שאין קשר אמיתי בין האירועים שיתגבשו על עטרה ובין המפגשים החטופים שלה עם רחל.

מה שעוד הפריע לי, הוא חוסר הסימטריה וחוסר האיזון בין החלקים של עטרה והחלקים של רחל:

בעוד הפרקים של עטרה מלאים בתיאורים של חייה (גם אם זה לרועץ שכן חלק מהתיאורים משמימים וחסרי יעוד או פואנטה) ובעוד עטרה היא דמות שמתפתחת במהלך הקריאה, דמותה של רחל נותרת שטוחה, חסרת צבע ולאחר “המפץ הגדול”, שבו הדמויות מפגשות והיא מספרת לעטרה סף סוף את הסיפור המשפחתי שלה, אין לדמות או לפרקים שלה שום תרומה לעלילה.

ישנם עוד דברים שהפריעו לי במהלך העלילה אבל הם שוליים יחסית למכשלות האלה שלא צלחתי. חבל, סה”כ הבסיס טוב ומעורר סקרנות אבל אופן התפתחות העלילה מאוד מאכזב.

איכות אודיו – סופרים צריכים להתמקד במה שהם יודעים לעשות הכי טוב ולא לקריין את הספרים שלהם