ספר מרתק על גרמנים אחרים בתקופה של השלטון הנאצי.

סופי ואחיה הנס שול גדלו במשפחה גרמנית ליברלית שעודדה מחשבה וקריאה. כשהמפלגה הנאצית החלה במגבלות על חופש הבחירה והדעה, הם לא החילו את העקרונות הללו רק על אוכלוסיות שנחשבו “נחותות” או “מזהמות” את הגזע הארי, אלה החילו את הטרור והמגבלות בעיקר על העם הגרמני.

כך, כשסופי ואחיה החלו ללמוד באוניברסיטת מינכן והמכונה הנאצית הגיעה לשיאה בתחילת שנות ה 40, הם מצאו דרך מעניינת להתקומם כנגד הטוטאליטריות המחשבתית וכנגד האינדוקטרינציה של המחשבה שבוצעה בעיקר באמצעות מכונת הפרסום של גבלס: הם החלו לכתוב ולפזר עלונים הקוראים למרד אזרחי תוך סיכון משמעותי לחייהם ולחיי הקרובים להם.

הנס היה זה שייסד את אגודת הורד הלבן במינכן. הוא אסף סביבו חבורת סטודנטים ופרופסור אחד והם החלו בכתיבת עלונים מלאי זעם, תוכחה והמרדה.

מאוחר יותר הצטרפה אליו סופי אחותו, שהצליחה לפענח את מקור העלונים כשמצאה אצל אחיה ספרים עם ציטוטים שמאוחר יותר הופיעו בעלונים.

במשך מספר שנים, לגסטפו ול אס.אס לא היה אפילו בדל של רמז לגבי כותבי העלונים ומפיציהם. ככל שהמלחמה בחזית הרוסית הפכה קשה יותר, חיילים נהרגו והעורף סבל מתנאים קשים של הפגזות בכלות הברית והעדר תנאי מחייה בסיסיים, כך העלונים קראו למרד אזרחי בצורה בוטה וקשה יותר.

כך גם הסיכון של האחים לחייהם גדל. אבל הם לא וויתרו.

הם נתפסו כתוצאה מחוסר מזל ומנאמנות יתר של אב הבית באוניברסיטה. אותו אב בית שבמשפט שערכו לו לאחר שיחרור גרמניה הנאצית טען שעשה מה שהיה מחובתו ותפקידו לעשות.

זהו סיפור של גבורה, של צלילות ראיה ושל נחישות ודבקות במטרה.

בנספח לספר מופיע תרגום העלונים וניתן להתרשם מהלוגיקה הבהירה וחדות הטיעונים של מי שכתב אותם.

סיפור מדהים שלא הייתי מודעת לו. הספר מתאר את חייהם של האחים, את משפחתם ואת האווירה החברתית ששררה באותה התקופה בגרמניה.

האומץ וההירואיות שלהם מהממים את הקורא.

למרות שיש חלקים שהיה ניתן לערוך החוצה מהספר מדובר בספר מאיר עיניים ומרתק.