הקובץ כולל 3 סיפורים כשהסיפור הראשון מצויין אבל שני הסיפורים האחרים הם לדעתי באיכות נמוכה יותר. הקובץ גם כולל אחרית דבר מאירת עיניים ומעניינת של משה רון ששופך אור נוסף על הסיפורים.

הסיפור הראשון “משקפים” הוא סיפורה של פלורה סונט, נערה יתומה ויפיפיה שסובלת מבעיית עיניים חמורה שהדרך היחידה לטפל בה היא משקפיים. הוריה הורישו לה סכום קטן שבו תוכל לכלכל את עצמה עד שתינשא והיא חייבת למצוא גבר שישא אותה בכדי לשמר את מעמדה.

כשפלורה נדרשת להרכיב משקפיים – אביזר שלכאורה מכער אותה ופוגם בסיכוייה להינשא – היא נמנעת מכך בתואנה ששום גבר לא ירצה אותה עם האביזר מכוער הזה על פניה. הסיפור מובא מנקודת מבטו של גבר, צייר, שמסתכל על פלורה כעל מושא אסטתי לציור. הוא עוקב אחרי קורותיה ואחרי מערכות היחסים של פלורה עם גברים.

למרות שיש לפלורה היפיפיה הרבה מחזרים ואפשרויות היא בוחרת את לורד איפילד ודוחה את ג’פרי דולינג המאוהב בה עד כלות כי הוא מכוער ואינו ממעמד האצולה. היא עושה כל שביכולתה להסתיר מאיפילד את חומרת מצבה ההולך ומתדרדר אבל כשלורד איפילד מגלה את מצבה הוא מפר את אירוסיהם ועוזב אותה.

בנקודה זו המספר עוזב את הסצנה כאשר פלורה הנטושה עוברת לגור עם גברת מלדרם ונאלצת להרכיב עזרי ראיה. הוא כמובן יחזור במועד מאוחר יותר ויחולו התפתחויות נוספות בסיפור, אך בכדי לשמור על מומנט ההפתעה לא אפרט אותן.

הסיפור מדגיש את המחיר שפלורה משלמת על התעקשותה לשמור על יופיה. בכך הוא שם זרקור על האופי האנושי שמתמקד ביופי חיצוני ואת המחיר של ההתמקדות הזו. הסיפור גם מתאר את העיוורון האנושי למול היופי, כאשר מסתבר שפלורה היפה יהירה, שחצנית וסובלת מאופטימיות חסרת תקנה. היא סוג של נרקסיסטית שמאוהבת ביופיה ומאידך מכורה להערצת הגברים.

כל זה מצייר תמונה לא מחמיאה של האופי האנושי.

למרות שהסיפור פורסם במקור ב 1896, קריאה בו מלמדת על היכולת של הסופר לדייק בתיאור אופיים של בני האדם. במובן זה לא נס ליחו של הנרי ג’יימס והסיפורים שכתב רלוונטיים גם לעידן הנוכחי. בצירוף לאחרית הדבר המעמיקה של משה רון, מומלץ ביותר.