זהו הסיפור המדהים והמזעזע של גבר פסיכופט, שקרן פתולוגי ורודף בצע שרצח את שתי נשותיו. הסיפור מתחיל בשנת 2009 עת עומרי אסנהיים כתב עובדה מקבל מידע בשערי גן הילדים של הבת שלו בקיבוץ אייל, על שמעון קופר שזה לא מכבר התאלמן מאישתו ג'ני. נמסר לו כי גם אישתו הראשונה של שמעון קופר, אורית, מתה בנסיבות חשודות הדומות דמיון מפחיד עד מבהיל לנסיבות מותה של ג'ני.
אסנהיים התעלם זמן מסויים מהמידע, אולם בחלוף הזמן החל לחקור את המקרה ונחשף למסכת עובדות מזעזעת שפורטה בפס"ד בעניינו של שמעון קופר בסוף 2016. הספר מתאר 7 שנים של מאמץ חקירתי לאסוף ראיות ועדויות שיאפשרו להביא את שמעון קופר לדין על רצח נשותיו. עבודה מרשימה וחסרת תקדים ששודרה פעמים במסגרת תחקיר עובדה ושבפעם הראשונה ששודרה לא הדליקה נורות אדומים אצל ראשי המשטרה.
זהו סיפורו של מחדל וכישלון קולוסאלי של המשטרה לאסוף את העדויות במועדן ולמנוע רצח נוסף וזהו סיפורה של הצלחת המשטרה והפרקליטות להביא את הפושע לדין ולמצות איתו את הדין. קראתי את הספר כמו ספר מתח ולפרקים כבדיון משובח. אי אפשר להתעלם מכך שהסיפור נשמע הזוי, מופרך ושיכול להתרחש רק בסרטים. לולאי עומרי אסנהיים, ספק אם שמעון קופר היה מובא לדין ויתכן שהיו עוד נשים מסכנות שהיו נופלות ברשתו ונרצחות.
להלן תמצית מפס"ד המונה 330 עמודים אותו ניתן להוריד ולקרוא כאן. שווה את המאמץ זהו סיפור מתח רווי פרטים ועלילות משנה מטלטלות ומזעזעות לא פחות. קצרה היריעה מלתאר את כולן ועומרי אסנהיים בסיפרו עושה מאמץ כביר לתמצת את העובדות לסיפור קולח ומרתק.
יש ללחוץ כדי לגשת אל 47934-11-12.pdf
שמעון קופר נולד בשנת 1961 ובשנת 2016 הואשם ברצח אשתו הראשונה אורית וברצח אישתו השלישית ג'ני. לאחר מותה של ג'ני החלה חקירה בדבר מותה אולם התיק נסגר מחוסר אשמה. החשד בדבר הרצח של אורית התעורר שנים רבות לאחר שנפטרה וזאת מאחר ונפטרה בנסיבות דומות לנסיבות מותה של ג'ני.
שמעון קופר נשא את אורית בשנת 1983. היא היתה אישה בריאה שלא סבלה ממחלות. במהלך שנת 1992 בזמן שהוא נשוי לאורית, הכיר שמעון קופר את שרונה בן אור, גרושה בפעם השניה בפניה טען כי הוא גרוש עם שני ילדים. בנוסף הוא טען כי הוא עובד בשירות הבטחון הכללי טענה שתחזור לאורך השנים. במשך תקופה ארוכה התנהל שמעון קופר בין 2 בתים אחד עם שרונה שהתגוררה עם ילדיה בנתניה ואחד עם אורית שחייה עם הילדים שלהם. כאשר גילתה על כך שרונה, התפתח ויכוח סוער בינהם והוא טען כי הוא רוצה להתגרש מאישתו שסובלת מדיכאון, מטופלת בכדורים פסיכיאטרים, מזניחה את הילדים ומאיימת להתאבד. דבר מכל זה לא היה אמת
בסוף שנת 1993, בעודו נשוי לאורית, רכשו הוריה של שרונה בית בפרדסיה עבור שרונה ושמעון ועבור ילדיהם (4). שמעון התחייב במעמד זה להעביר 40 א' $ לאביה של שרונה בתמורה לחלקו בבית. מאחר ומצבו הכלכלי לא היה מזהיר הוא טען כי לאחר גירושיו ימכור את הבית המשותף עם אורית ויעביר את חלקו. ע"פ פס"ד במשפטו, ב17.01.1994 או בבוקר 18.01.1994 לא ברור מתי, המית קופר שמעון את אשתו אורית. לאחר מכן פיזר כדורים וחפיסות ריקות של כדורים שונים כדי ליצור מצג על פיו היא התאבדה ולטשטש את נסיבות רציחתה.
על פי מהלך הדברים שתואר בספר והן בפס"ד, הוא קרא לאביה של אורית והאב קרא לאמבולנס. האב ביקש שגופת בתו תנותח כדי להבהיר את נסיבות המוות אולם שמעון סירב. בהמשך התרצה. בדם של אורית לא נמצאו שום סימנים להרעלה והפתולוג קבע כי סיבת המוות אינה ברורה.
במהלך השבעה על אורית,שמעון קופר נעדר ולאחריה עבר עם ילדיו לגור עם שרונה בנתניה. במרץ 1994 מכר שמעון קופר את ביתו המשותף עם אורית והעביר לאביה של שרונה את חלקו המוסכם. במשפט התקיים דיון באשר לשאלה כיצד הוסרה המשכנתא מעל בית זה ומי העביר את המידע לבנק.
בשלב מסויים הורעו היחסים עם שרונה והמצב החריף לאחר שהוא הכריח אותה לדווח דיווח שקר על גניבת רכב. היא גם גילתה שהוא בוגד בה, שכן הוא נעצר על הגניבה בעודו אצל המאהבת שלו. לאחר שגילתה על הבגידה היא פנתה לאימה, שסיפרה לה כי שמעון קופר דיבר עליה שהיא שרויה בדיכאונות, נוטלת כדורים פסיכיאטרים ורוצה להתאבד. דבר מכל זה לא היה אמת בשלב שדיברה עם אימה, קישרה שרונה בין העובדות ובין מה שקרה לאורית. היא פחדה פחד מוות שקופר ינסה לרצוח אותה. לבסוף התגרשה ממנו. כששרונה ניקתה את הבית לאחר עזיבתו, היא מצאה חפיסות כדורי הרגעה לא מוסברות.
לאחר גירושיו משרונה, בשנת 1997 עשה שמעון קופר מאמץ להכיר חברת קיבוץ כדי לקשור איתה יחסים. שתי מערכות היחסים שלו עם בנות קיבוצים בדרום נכשלו, לשתי הנשים סופר כי אישתו הראשונה נפטרה מסרטן וסיפורים בדויים על עבודתו הביטחונית.
בשנת 1999 פגש שמעון קופר את ג'יני ובנותיה שהתגוררו בקיבוץ אייל. גם בפניה הוא הציג את עצמו כאיש כוחות הביטחון שנפל בשבי הסורי וכן טען שאשתו הראשונה נפטרה מסרטן. כן הוא טען בכזב שאישתו השניה, שרונה, היתה המטפלת של הילדים ולטענתו ג'ני ידעה את האמת. לאחר שעבר לגור בביתה של ג'ני בשנת 2000 הגיש בקשה להיות חבר קיבוץ אייל אולם במסגרת בדיקת מועמדותו התגלו בקיעים בקורות החיים שלו והם הוכחו כשקריים. שמעון קופר הסיר מועמדותו והחל במלחמת חורמה מול הקיבוץ.
בשנת 2006, בעודו חיי עם ג'ני, פנה לשדכנית לצורך היכרות עם בת זוג. בהמשך הכיר את מריה ששימשה כרופאה מרדימה בבי"ח מאיר. גם בפני מריה טען כי הוא גרוש וכן טען כי הוא מתגורר בדירה עם גרושתו בקיבוץ. כן הוא טען שהוא עובד בשירותי הביטחון. במהלך חיו המשותפים עם מריה החליט לגרום למותה של ג'ני. במקביל להחלטתו בשנת 2007 החל לנקוט פעולות משפטיות כדי להבטיח את זכויותיו בקיבוץ במקרה שבו ג'יני תמות וזאת למרות שהיתה באמצע שנות ה 40 לחייה ועסקה בפעילות ספורטיבית. הוא נישא לג'ני באוגוסט 2007 והחתים אותה על התחייבויות שונות ועל צוואה שהוא הנהנה היחידי ממנה תוך שהוא מנשל את בנותיה. הוא גם הזמין חוו"ד משפטית המבהירה את זכויותיו הרכושיות בקיבוץ אם ג'ני תעזוב את הקיבוץ או תלך לעולמה.
במקביל לכל אלה הוא יצר חיכוך מתמיד עם חברי הקיבוץ וטען טענות ותבע תביעות שונות ומשונות מהקיבוץ במטרה לצבור זכויות או לקבל פיצויי מופרז מהקיבוץ.
באמצע 2008 רכשו הוריה של ג'ני דירה נוספת, במעמד החתימה הוא שיכנע אותם לרשום את הדירה על שמה כשהם לא מודעים לצוואה ולא מודעים שהיא מורישה לו את כל רכושה. מהלך 2008 – 2009 כ- 10 חודשים לפני מותה, החל קופר במסע בין חבריה של ג'ני ובין בני משפחתה והציג בפניהם מצג שבו מצבה הבריאותי והנפשי מתערער. הוא הקליט אותה והכתיב לה מכתבים שונים שבהם היא מציינת את מצבה הנפשי הרעוע עקב המצב בקיבוץ. הוא גם טען שהיא סובלת מהפסקות נשימה ולקח אותה לבדיקות חוזרות ונשנות בהן לא התגלה כלום. הוא טען כי היא ניסתה להתאבד מספר פעמים דבר מכל זה לא היה אמת. ג'יני היתה ספורטאית ועד השבוע האחרון לחייה עסקה בספורט אינטנסיבי.
הוא גם התקשר לתוכנית של איריס קול ולתוכנית של יוסי סייס שם טען שהקיבוץ והתנהלותו ומסכת ההתעללויות שלהם בהם מובילים בלחץ שלהם למצב שבו ג'ני תקח את חייה בידיה.
במהלך 2009 החליטו שמעון קופר ומריה על מגורים משותפים בביתה של ג'ני בקיבוץ. שמעון קופר סיפר למריה כי הוטלה עליו משימה סודית אחרונה שבמסגרתה ירצח אדם בחול בשליחות כוחות הביטחון. הוא ביקש ממריה בתחילה לברר על חומר קטלני נדיף שלא ניתן לזהות בנתיחה שלאחר המוות ואז ביקש ממנה להשיג לו אותו. הוא תיאר בפניה אדם כבן 50, בעל עודף משקל, תיאור מאפיינים תואמים לג'ני. מריה התייעצה ונתנה לו שם של חומר העונה לצרכיו בשם סקולין. היא מסרה לקופר 3 אמפולות אותן גנבה מבית החולים והראתה לו איך להשתמש בחומר עם מזרק מתאים. מאחר ושמעון הבטיח למריה כי תעבור לגור איתו בקיבוץ באוגוסט ומאחר ולא יכל לממש את תוכניתו כל עוד ג'ני בבית ובחיים, העביר את תכולת דירתה לחצר ומריה עברה להוריה בעודו טוען כי מדובר ברהיטים של חבר שלו.
בלילה שבין 20.08.2009 – 21.08.2009 רצח שמעון קופר את ג'ני באמצעות הסקולין. בעודה מתה פיזר חפיסות כדורים לייצר מזצג שווא של התאבדות ולטשטש את נסיבות רציחתה. גם במקרה זה המשטרה ביצעה נתיחה וגם במקרה זה התנגד אולם התרצה. בגופה נמצאו כמויות לא קטלניות של כדורי הרגעה ומותה נקבע בשל קרוב לוודאי הפרעה קטלנית של קצב הלב. יום לאחר מותה של ג'ני הגיעה מריה לקיבוץ ובתום השיבעה נכנסה לגור בביתה של ג'ני תוך שהוא מנשל את בנותיה מהבית ומשמיד מזכרות של אימן.
בית המשפט קבע ששמעון קופר שקרן מועד ולא רק בנוגע בתחום עיסוקו ועברו אלא גם במישורים רבים נוספים. בית הדין בחר להדגיש עובדה זו ומצא אותו אשם ברצח שתי נשותיו למרות שלגבי רצח אישתו אורית היו ראיות נסיבתיות בלבד. הוא נשלח לשני מאסרי עולם לא קצובים.
זה אחד הסיפורים המזעזעים שיצא לי לקרוא על אדם פסיכופת שמוליך שולל את סובבביו שלא חושדים בדבר. מריה היתה כל כך מאוהבת בו שהיא לא ראתה שהוא בוגד בה. כשיום אחרי שנכנסה לבית החתים אותה על הסכם ממון בו אין לה שום תביעות אף לא תמהה מדוע עליו לעשות כן.
הספר שמתאר את נפתולי ספוריו וגירסאותיו. הוא מלא בפרטים רבים מתמיהים ומעוררי חלחלה. גם כשהוא נחקר הוא חוזר על חלק מהסיפורים בקור רוח ובשלווה מבלי להתבלבל גם כשהוא מעומת עם עדויות וראיות סותרות. בניו גם האמינו לסיפורים שלו והבן הגדול שלו, שלמד פסיכולוגיה באותה העת סייע לו גם בשקרים בעדויות במשפט הדיבה שניהל כנגד עובדה וגם במשפט העיקרי שבו בחר להתחמק ולטשטש ולהקל באחריות של אביו שרצח 2 נשים! שלא עשו לו דבר רע רק בשל החמדנות שלו.
באופן הזוי, הרופאה מריה זקוטצקי, סיפקה לו את חומר הרצח ואף לא פעם אחת שאלה את שמעון קופר מדוע אם הבית בקיבוץ הוא של ג'ני והיא חברת קיבוץ, היא תעזוב את ביתה ותשאיר אותו לו. גם היא לא שאלה אותו לאחר מותה של ג'ני היכן הילדות מתאחסנות, בכל זאת היא ידעה שזה בית אימן והיא ידעה ששמעון קופר רק מושקע בנכס והנכס לא שלו. כל התנהלותה מעלה ספקות קשים.
ספר חובה ולו בשל העובדה שיתכן והוא יעורר את יצר החקרנות של נשים שלא יטמנו את הראש בחול ולא ילכו שולל אחרי גברים כאלה.
לתפוס רוצח/ עמרי אסנהיים
כנרת זמורה דביר, 2016, 336 עמודים
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
The Mefatzehot (The Crackers) aren’t just looking for a killer – they’re searching for understanding.
The Mefatzehot was born out of a fresh, clever initiative by Yetzira Ivrit—a series of weekly detective podcasts that evolved into tightly written and addictive crime novels. Behind this particular title lies a sharp and fluid mystery, bringing together two strong women—attorney Daphna and retired police officer Miri—as they delve into a decades-old murder case, long forgotten by the headlines but not by national memory.
The case at the heart of the novel is based on one of the most disturbing real-life murder mysteries in Israeli history – the Stoleru–Eichmann–Chechkes killings, committed with a Uzi submachine gun in the early 1960s: three victims, no apparent motive, no suspects, zero indictments. The authors – Maayan Rogel and Nili Asya – dug deep into documents, testimonies, and the silences between the lines to resurrect a case that was buried too soon, leaving behind more questions than answers.
But this isn’t just one story – The Mefatzehot weaves two mysteries into its core: one public, bloody, and steeped in secrecy; the other – personal, quiet, but no less unsettling – touches directly on Daphna’s life. These parallel threads twist and tighten like veins leading to the heart. Every revelation adds a layer of tension and depth, and sometimes, it’s what emerges from the characters’ private lives that hits harder than any criminal act. This isn’t just about cracking a cold case – it’s a search for what others would instead leave unsaid.
Beyond the content itself, let’s discuss the execution. The Mefatzehot received an excellent Hebrew audio production, featuring high-quality narration that captures each character's tone and brings them to life. If you enjoy audiobooks, this one is well worth your time—it’s an authentic listening experience. You can tell effort was poured into it, not just ticked off a production checklist.
Stylistically, the book is a substantial piece of writing: the characters are well-rounded, the dialogue is sharp, and just the right amount of humor cuts through the tension. One of the most impressive achievements here is how the conversations between Daphna and Miri reveal criminal clues, emotional vulnerability, and personal pain, particularly the cracks in Daphna’s own story. Their dynamic feels natural, intelligent, and compassionate, creating a real intimacy for the listener. It’s a book that builds suspense from human connection, not just from crime.
In summary: The Mefatzehot is a tight, thought-provoking Israeli mystery, rich with emotional resonance. The collaboration between Rogel and Asya is a great success, just like the dialogues that reveal Daphna and Miri’s inner lives and make you root for them long before they solve anything. I sincerely hope this is only the beginning of their partnership, because the potential here screams for a series. Four stars – and fingers crossed for the next installment.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
