זהו סיפורם של ארבע נערים צעירים, לורנצו, מייקל, טומי וג’ון שהיו חברי נפש בניו יורק של שנות ה- 60.

הם גדלו באחת השכונות המסוכנות והידועות לשימצה של ניו יורק : מטבח השטן. שכונה של מהגרים עניים שמחד סיפקה אווירה של אלימות, פשע וסמים אבל מאידך סיפקה סוג של ביטחון לילדים שגדלו בה. בטחון שנבע ממערכת קשרים, אמנות והסכמים חברתיים שבשתיקה. אבל שום דבר מכל מה שחוו במשך ילדותם, לא הכין אותם לחוויה שעברו במשך שנה במוסד לנערים ווילקנסון.

לפי האתר של קרקטרה, הספר מהווה אוטוביוגרפיה של המחבר. הוא מחולק למעשה לשלושה ספרים, כאשר הספר הראשון מתאר את החיים לפני והספר השלישי את החיים אחרי. הספר השני מבחינתי הוא הספר המזעזע ביותר.

התיאורים של מעשי האלימות, ההשפלות, האינוסים שעברו במוסד לנערים פשוט מצמררים. הם כל כך בלתי נתפסים עד שלפעמים שאלתי את עצמי עד כמה הסופר הרחיק לכת בדמיונו.

מעבר לסיפור יש בספר כתב אישום חמור כנגד מערכת ענישה שהפקירה את הילדים לגורלם מבלי לדאוג לזכויות בסיסיות ומינימליות שלהם כבני אדם. הספר מהווה סוג של מסמך שמסביר כיצד טיפול לא נכון בילדים עבריינים יכול להחמיר את הבעיה ולהפוך את אותם עבריינים קלים, לעבריינים אכזריים וחסרי רחמים.

בשלב מסויים התחלתי לחשוב שיתכן שדברים כאלה קיימים גם בארץ ומי מבטיח את שלומם ורווחתם של אותם עבריינים צעירים.

אבל לא הכל שחור בספר, יש גם אופטימית.

התיאורים בספר הראשון, שמתרכז בעיקר בתיאור החיים של הילדים בשכונה, בעיקרם אופטימיים. הם מתארים את מערכת הקשרים בין הכנסיה ונציגיה לבין התושבים והילדים. מערכת יפה של תמיכה וערבות הדדית. בנוסף, החלק הראשון מתאר מערכת חברויות ונאמנויות בלתי מסוייגות.

גם ברקע של הספר השני שמתאר את מערכת ההתעללות, קיימת האופטימיות והתקווה, שבוודאי באה לידי ביטוי בספר האחרון והשלישי המתאר את החיים לאחר ווילקנסון.

בזמנו צפיתי בסרט שנקרא “סליפרס” (sleepers) על השם המקורי של הספר (בכל זאת שחקנים מעולים כמו בראד פיט, דסטין הופמן ורוברט דה נירו קשה לפספס). הסרט היה מחריד. אני זוכרת שבקטעים ארוכים שלו זלגו דמעות מעניי בלי שליטה. הסרט מתחיל בספר השני, אבל מביא גם קטעים מהספר הראשון. הספר מחריד יותר. עוצמת המילה הכתובה מכה בקורא כמו אגרוף בבטן, ששואב את האוויר מהריאות ומשאיר אותך חסר נשימה.

גם בספר הזלתי דמעות.

הספר היה רב מכר בארה”ב, דבר מובן לנוכח הצלחת הסרט אם כי אני מרגישה שלקחו סיפור קטן וכואב והפכו אותו מסחרי ובכך חיללו את “קדושתו”.

ולסיום הערת הסתייגות. למרות שהספר חזק, יש בו קטעים שהם בגדר טלנובלה או יותר נכון, החלק האחרון ברובו כתוב בצורה ממוסחרת, וברור לקורא שהסופר תכנן שיסריטו את הספר. לטעמי, המיסחור הזה רק פוגע בעוצמה של הספר, אם כי בסוף הספר הוא חוזר לקו שהנחה אותו בתחילת הספר.

מומלץ לבעלי לב חזק