For English review, please scroll down.

מאוד אהבתי את הכתיבה של שולמית לפיד. סידרת ליזי בדיחי בעיניי היא סוג של שיא בפרוזה מז’אנר הבלש הישראלי.

יחד עם זאת, ספר הסיפורים הקצרים, “חלומותיהם של אחרים”, לא סיפק לי את החוויה שציפיתי לה והם לא מתעלים לרמה של ספרי ליזי בדיחי.

הספר כולל סיפורים קצרים, ז’אנר מאוד בעייתי כשלעצמו וצריך להיות וירטואוז בכדי להשיג חוויית שיא בסיפור אחד, כל שכן במקבץ סיפורים.

הסיפור האחרון, על שמו נקרא הספר, מתאר סופר שביצע העתקה מינורית מסופר אחר. ההעתקה הזו מייסרת את מצפונו ורודפת אותו, עד כדי כך שהוא יוצא לבית הבראה בצפון, שם למרבה הזעזוע שלו הוא פוגש באורח שחולם את חלומותיהם של אחרים.

בתחילה הוא לא מאמין לאורח, אבל כאשר האורח מעמת אותו עם חלומותיו העוסקים בסופר ממנו העתיק, הוא מתחלחל ויוצא בקרב הישרדות לחיים ומוות.

הרעיון בבסיס הסיפור מצויין, אבל הביצוע בעייתי והסוף עוד יותר בעייתי.

סיפור אחר בקובץ, תני חיבוק, מתאר את חייה של מארלי עובדת זרה שמגיעה ארצה בתקווה להרוויח כסף שתוכל לשלוח למשפחתה. המסע ארצה מספק לה גם אפשרות לצאת מהגהינום של חייה, שני ילדים מאבות שונים ובן זוג שמכה אותה. בכלל גברים אלימים הם קו תמאטי שחוזר על עצמו כמו בסיפור של זיוה, היחדה שאביה החורג מכה אותה.

גם לאחר שהגבר המכה יוצא מחיי ילדיה היא נאלצת להישאר בארץ בכדי לכסות את החוב לסוכן שהביא אותה ושיבץ אותה לעבודה. 

החיים אינם מאירים לה פנים, והזקנה חמדה שהיא מטפלת בה, הופכת דמנטית עד ששירותיה לא נדרשים ולכן הסוכן מעביר אותה למשפחה אחרת שם היא סובלת מיחס מחפיר שאינו מאפשר לה אפילו יום אחד מנוחה.
בסוף הסיפור מארלי מוצאת את עצמה ברחוב עם חפציה כשאין לה מעסיק וקשיש בן 85 ממשש אותה.

קובץ הסיפורים כולל סיפורים שראו בעבר לצד סיפורים חדשים. בראיון שנערך עם צאת הספר אצל יוני ליבנה היא אומרת –

“משפחה היא זירת הקרבות האולטימטיבית‭,”‬ היא אומרת. “אם רוצים לתאר דרמה של שני כוחות שנאבקים זה בזה, איזה מצע דרמטי יותר טוב מאשר משפחה? לכאורה זה המקום הכי מוגן, הכי רך, הכי מחבק שקיים. אבל זה גם המקום שבו האלימות הכי גדולה, המצבים הכי קיצוניים מתרחשים. בסיפור כמו ‘הזכר והנקבה’, כל פרט במשפחה הוא בסדר, ממלא את ‘תפקידו’. כולם נורמטיביים לכאורה, אבל זה לכאורה גדול. הצפת הביוב בסיפור היא גם הזדמנות לנקז את הרעלים המשפחתיים”.

הקריאה בסיפורים מעניקה את התחושה שהחיים הם זירת קרב. 

בסיפור “קולות מן העבר”, מוצגת דמותה הבוגרת של אישה, שבילדותה סבלה מהזנחה הורית חמורה. אביה החורג נהג להכות אותה ואימא שלה לא התערבה. הילדה היתה הולכת לבית הספר כשהיא חבולה, בגדיה מצחינים מריח שתן והניקיון האישי שלה מתחת לכל ביקורת, מה שגרם לילדים האחרים להתרחק ממנה. 
מורה התערבה לטובתה, ולבסוף היא עברה לחסותם של זוג חשוך ילדים שהעניק לה לא רק בית חם אלא גם הזדמנויות בחיים. אבל, חוויות הילדות הקשות ממשיכות ללוות אותה לתוך ההווה.

טעם חמוץ מריר מלווה את הגאולה של הילדה, וכך גם את יתר הדמויות בסיפורים השונים. למרות שהם מצליחים להשתחרר מהכבלים שאוסרים אותם, הם לעולם לא משתחררים מהצל שמלווה אותם.

גם הקריינות לא הוסיפה לחוויית ההאזנה, אומנם הדיקציה היתה טובה, אבל המונוטוניות של הקריינות חיבלה באפשרות להכניס זיק של אור לחיי הגיבורים של הסיפורים.

---

I loved Shulamit Lapid’s writing. The Lizzie Badihi series represents the pinnacle of Israeli detective fiction.

However, the short story collection “Dreams of Others” did not deliver the experience I anticipated, and the stories do not measure up to those of the Lizzie Badihi books.

The book contains short stories, a particularly challenging genre that demands virtuosity to create a peak experience in a single tale, much less in a collection of tales.

The last story, which gives the book its title, tells of a writer who commits minor plagiarism from another author. This act torments his conscience and haunts him to the point that he visits a recovery center up north, where, to his horror, he encounters a guest who dreams the dreams of others.

Initially, he doesn’t believe the guest, but when the guest confronts him with dreams about the writer he plagiarized from, he becomes terrified and fights for survival.

The story’s core idea is excellent, but the execution and ending are problematic.

Another story in the collection, “Give a Hug,” depicts the life of Marley, a foreign worker who comes to Israel with hopes of earning money to send back to her family. The journey to Israel also offers her a chance to escape the hell of her life: two children with different fathers and an abusive partner. The presence of violent men is a recurring theme, as seen in the story of Ziva, whose stepfather also abuses her.

Even after the abusive man is out of her children’s lives, she must remain in the country to pay off the debt to the agent who brought her and secured her job.

Life doesn’t smile on her, and the elderly Hemda she cares for deteriorates into dementia until her services are no longer needed. Then, the agent transfers her to another family, where she suffers terrible treatment that gives her no respite. By the end of the story, Marley finds herself on the street with her belongings after losing her job, and an 85-year-old man inappropriately touches her.

The collection features previously published stories alongside new ones. In an interview with Yoni Livneh at the book’s release, she states:

“Family is the ultimate battlefield,” she says. “If one were to describe a drama of two forces fighting each other, what better dramatic platform than family? Supposedly, it’s the most protected, the softest, the most embracing place that exists. But it’s also the place where the greatest violence and most extreme situations occur. In a story like ‘The Male and the Female,’ every family member is fine, fulfilling their ‘role.’ Everyone appears normative, but that’s a significant ‘seemingly.’ The sewage overflow in the story is also an opportunity to drain the family’s toxins.”

Reading the stories creates the impression that life is a battlefield.

In the story “Voices from the Past,” an adult woman is presented who suffered from severe parental neglect during her childhood. Her stepfather used to beat her, and her mother did not intervene. The girl would attend school bruised, her clothes smelling of urine, and her hygiene was below all standards, causing other children to avoid her. A teacher stepped in on her behalf, and ultimately, she was placed in the care of a childless couple who provided her with a warm home and opportunities in life. However, the harrowing experiences of her childhood continue to haunt her in the present.

A bitter, sour taste comes with the redemption of the child, as well as with the other characters in the various stories. Although they break free from the chains that bind them, they can never escape the shadow that follows them.

The narration did not enhance the listening experience either. While the diction was strong, the monotony of the narration undermined the possibility of bringing a spark of light into the lives of the stories’ protagonists.