הרבה שבחים גזרו המבקרים על ספרו הראשון של איגי דיין. על העובדה שכתב את הספר בפלאפון. על המקצב של הספר. על הכישרון. בשוליים ניתן למצוא מבקרים שהעיזו לכתוב את האמת: המלך הוא עירום.
בבסיס זהו סיפור על שני דורות במשפחה דיספונקציונלית. מעין אגדת אדיפוס מודרנית.
החלק הראשון של הספר מאוד כאוטי וחסר רצף. עוסק בעיקר בשרה, שהיא דמות מעניינת. אבל לצידה בוחר המספר להציב דמויות שונות חלקן שוליות חלקן יתברר כמשמעותיות בהמשך הספר.
כשהחלק הזה הסתיים הרגשתי אנחת רווחה. מאוד קשה לבור את המוץ מהתבן ולהבין את עלילת הספר מהחלק הראשון. ואף על פי שיש בו חלקים יפים אין בו את האחיזה השלמה שמאפשרת הנאה מהקריאה.
החלק השני של הספר קוהרנטי ובעל עלילה רציפה. הוא עוסק בדוני בנה של שרה ובקורותיו וגורלו. דוני הוא דמות פרועה, חסרת רסן מתמכר לסמים, בהתחלה קלים ואז קשים יותר. הוא מבטא בצורה מושלמת את הדור הנוכחי שרואים בהורים כספומט ומטאטא שמנקה אחרי הליכלוך שהם משאירים. כשהוא חוצה את הקווים הוא נשלח ללונדון שם הוא נכנס לסצנת הרוק הסמים והאלכוהול.
אין דבר מכמיר לב או מעורר אמפטיה בדוני שבשיטתיות בוחר להרוס את חייו בדרכים עקלקלות. לכן כל הסיום של הספר תלוש וחסר הסבר על איזה צדק הסופר מדבר ועל איזה עוול שתוקן.
אכן מילים כבדות משקל צדק ועוול שתוקן אבל בהקשר של העלילה הן מבטאות תפיסה צינית של החיים.
תקראו אם אתם חייבים. זה לא חיים באר ולא מאיר שלו.
חוה/ איגי דיין
הוצאת עם עובד, 2019, 276 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
