לספר זמן הסוסים הלבנים ישנן שתי פנים: מצד אחד, פרקים מופתיים, מלאי הומור, עומק משפחתי וסמליות (כמו "דעיכתה של אלשהבאא'"), ומצד שני, חלקים אחרים שמתפקדים יותר ככרוניקה פוליטית או היסטוריה אלטרנטיבית ופחות כרומן סוחף.
"כאשר חזר נאג'י לאחר היעדרות ממושכת מצא את כולם מחכים לו. קודם לכן אספה סומייה את כל הצלחות השבירות שלה, החזיקה אותן בחיקה והתיישבה לצידו של חאג' ח'אלד.
"בוא, חביבי, שבור כמה צלחות שתרצה, אבל בשום פנים ואופן לא אסכים שתתחתן עם ח'דיג'ה הטיפשה."
"מי אמר שאני רוצה להתחתן עם ח'דיג'ה הטיפשה?"
"אז למה אתה מסתובב כל הזמן סביב הבית שלהם ועושה לנו בושות?" שאל אותו חאג' ח'אלד. לשמע דבריו חש נאג'י מעט מבוכה.
"תסביר לנו בבקשה," צעקה עליו סומייה.
"אני רוצה את אלשַהְבַּאא', הסייחה שלהם."
"ישמור אלוהים! אתה רציני? אתה באמת רוצה להתחתן עם סייחה?"
"אני רוצה שתקנו לי אותה."
"אז למה לא אמרת לנו את זה קודם?"
"פחדתי שלא תסכימו."
"אתה שברת צלחות! את הצלחות שלי, יא טמבל" צעקה סומייה.
"אני אוהב אותה, ופחדתי שלא תסכימו."
"מה זאת אומרת אתה אוהב אותה? אתה אוהב סייחה?? אתה רציני או יצאת מדעתך?"
"לא מעניין אותי כלום, אני רוצה אותה," צעק.
"אַיי," אמרה פאטמה.
"איי בראש שלך," אמרה לה אמה, "עכשיו זה הזמן?"
"הוא מכאיב לי. החיוך שלי מכאיב לי," התלוננה פאטמה.
"באלוהים, הכול בגללך. ידעת את זה מההתחלה ולא סיפרת לנו," גערה בה אמה.""
זהו רק חלק מהפרק "דעיכתה של אלשהבאא'", אחד הפרקים המופתיים והטובים ביותר בספר. פרק שמדגים לא רק את היכולת הסיפורית המופלאה ואת חוש ההומור ההורס של הסופר, אלא גם את ערך המשפחה על המרקמים שבו שנוצרים ממרכיבים מנוגדים ושונים ואת הקשר הגורדי והבלתי שביר לסוסים. והרי הספר הזה כולו עוסק במשפחה והסוסים השונים מניעים את העלילה ואת קורות בני המשפחה.
את הספר הזה התחלתי לפני למעלה משנה. הספר הראשון היה ממש מופתי. התענגתי עליו. הוא מתאר את קורותיה של משפחה אחת על היחסים המורכבים של האב עם הבן, הבן עם אהובתו, האב עם האם, האם עם הבן ועם השכנים. החלק הזה עובד כרומן משפחתי. יש דינמיקה של יחסים, הומור, מצבים אנושיים, והקשר לסוסים הופך לא רק לסמל אלא גם לכוח מניע עלילתי. אלה עמודים שגרמו לי להרגיש ששאני בתוך בית ובתוך קהילה, ולא רק בתוך ספר.
נצראללה שולט במעברים בין דרמטי לקומי, בין אישי לכללי. הקטע שציטטתי למעלה מראה איך רגע כמעט אבסורדי מצליח להיות גם מצחיק וגם טעון.
הספר השני עוסק ביחסי יהודים ערבים מתקופת שלטון התורכים דרך שילטון הבריטים בארץ. בחלק הזה פשוט נתקעתי ולא
הצלחתי להתקדם גם בגלל האופי האנקדוטלי של הסיפור שמתאר אפיזודות שונות במאבק בין היהודים לערבים והערבים לבריטים וגם כי הוא לא היה מעניין כמו החלק הראשון והוא גם מאוד פוליטי, לא רק חסר עלילה אלא גם מעין היסטוריה אלטרנטיבית מנקודת מבט של הערבים הפלסטינאים. התחושה היא שאין חוט נרטיבי אחד, אלא אוסף של סיפורים שמנסים לשרטט תקופה. וזה ממש עייף אותי כשאין עלילה מתמשכת ולכן עזבתי אותו בשלב הזה.
זמן הסוסים הלבנים הוא יצירה ספרותית מרשימה, אבל לא "מאוזנת". הוא נע בין רומן מרגש ואינטימי לבין טקסט אידיאולוגי. בעיניי, זה ספר שיש בו פוטנציאל להפוך ליצירה קאנונית כי הוא כן מצליח לשמר קולות, שפה, ונקודת מבט אחרת על ההיסטוריה המקומית, אבל בתור חוויית קריאה הוא תובעני ולא תמיד מתגמל. בהתחשב בכך שלא סיימתי אותו, הדירוג שלי מתייחס רק לחלק הראשון של הספר.
זמן הסוסים הלבנים/ אבראהים נצראללה
הוצאת עולם חדש, 2018, 526 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
