​Please scroll down for an English review.

ספר הביכורים של נעמה דעי, “צערו העתיק של הירח”, היה מפעים. כמו שכתבתי בזמנו, אחד הספרים הטובים שקראתי. עלילתו נבנית על היכולת של הגרעין המשפחתי, להתאחד בעתות משבר ולצמוח מהן.

ספרה השני, “ופתאום בוקר”, גם עוסק בגרעין המשפחתי, אבל הפעם מזווית שונה:

זהו סיפורו של רועי, שלאחר אירוע קשה ואלים, ניתק את קשריו עם משפחתו. הוא נוסע לארה”ב וקנדה, ושם הוא נע ונד ועוסק בעבודות ריתוך ומסגרות. אחת לשנה הוא חוזר לארץ לעשרה ימים בהם הוא מבקר את אחותו התאומה, שחוסה במעון לבעלי מוגבלויות. הסיפור של רועי הוא סיפור של צמיחה, ושל עוצמה אישית גם כשהחיים חובטים באדם בלי רחמים.

זהו גם סיפורה של עדן, השכנה בדירה הצמודה לסאבלט של רועי, מורה לתנ”ך ואם חד הורית שמתגוררת בדירה של סבתא שלה ז”ל עם בנה, טמיר, ועם חברתה מתמודדת נפש בשם מיקה. בניגוד לרועי, המשפחה של עדן מקיפה אותה ואת בנה. היא מספקת סיוע כלכלי, נפשי, ותמיכה בכל הנדרש לגדל את טמיר. גם מאור, אביו של טמיר נמצא בתמונה, והוא בקשר רציף עם עדן וטמיר.

שניהם נפגשים על רקע הסיוע של רועי לטמיר, לאחר שפל ונפצע בעת שגלש במעקה הביניין.

המפגש בין רועי לעדן, הוא מפגש בין שני עולמות שונים באופן קיצוני. רועי, שמגלה כי אביו גוסס ועומד למות, מנסה להשלים עם עברו ועם בני משפחתו שנותרו בחיים (אימו נפטרה כשהיה בחו”ל והוא גילה על כך במועד מאוחר יותר). עדן, שמוקפת במשפחתה עד כדי חנק, נאלצת להתמודד גם עם מאור, אביו של טמיר, שחש בעלות ביחס אליה למרות שהוא עומד להינשא לארוסתו, הילה שנמצאת בהריון.

עדן מוצאת ברועי סוג של שקט ויעוד כשהיא מנסה לסייע לו לאתר את אביו ולחדש את קשריו עם משפחתו.

הסיפור מתרחש במהלך חודשיים. קיץ אחד שבו עדן נמצאת בחופשת הקיץ מבית הספר ורועי מגיע לבקר את אחותו. הוא נע בין זוויות הראיה של עדן ורועי ובמהלכו נשזרים נתיבי החיים של שתי הדמויות.

כשקראתי את הספר, לא יכולתי להימנע מהשוואה לספרה הקודם של דעי ולא יכולתי להימלט מהמסקנה שהפעם היא לא הצליחה לרגש אותי כמו בספר הראשון שלה.

לו הסופרת היתה מתמקדת בסיפור האהבה (סיפור אהבה שקט, לא מלודרמטי ולא רווי ניצוצות) בין רועי לעדן ובסיפורים המשפחתיים של שניהם, אני חושבת שהוא היה מקבל ממני ציון גבוה יותר.

לתחושתי, חלק מהבעיה נעוץ בקווי העלילה והדמויות שהיא בוחרת לשלב בסיפור. דמויות וקווי עלילה שלא ברורה לי תכליתן. לדוגמא, מיקה. לא מצאתי את תכלית הדמות שלה ולא את תרומתה לעלילה המרכזית של סיפור יחסיהם של רועי ועדן. נהפוך הוא, הדמות וקו העלילה שלה רק משמש כמסיח דעת. הוא אומנם מלמד את הקורא על הנטייה של עדן לאסוף אנשים מוכי גורל סביבה והוא משמש כקטליזטור למערכת היחסים של רועי ועדן, אבל היה אפשר להשיג את אותה התוצאה גם בלעדיה.

בהערת שוליים, הדמות של מיקה הצליחה לקומם אותי בהתנהגות שלה, בהתבטאויות שלה, בעיוורון של עדן לגביה. באופן עקיף הצלחתי להרגיש את הטינה של רועי ומאור כלפיה, וזה הישג בפני עצמו.

יחד עם האמור לעיל, אני מודעת לכך שהספר השני תמיד סובל ממשקל הצפיות שמגיעות אחרי שספר הביכורים מוכתר כספר מצויין. במקרה הזה, הספר טוב וראיתי ביקורות שעפו עליו אז יתכן שהוא טוב מאוד. אין לי ספק שאקרא גם את הספר הבא שהסופרת תוציא ולו בכדי לראות כיצד הכתיבה שלה התפתחה.

---

Naama Dei’s debut book, “The Ancient Sorrow of the Moon,” was moving. As I wrote then, it is one of the best books I have ever read. Its plot is built on the ability of the family nucleus to unite in times of crisis and grow from them.

Her second book, “And Suddenly a Morning,” also delves into the family nucleus, but this time from a fresh and intriguing angle:

This is the story of Roy, a man who, despite a brutal and violent event that led him to sever ties with his family, demonstrates remarkable resilience. He travels to the US and Canada, wanders and works as a welder and framer. Once a year, he returns to Israel for ten days; he visits his twin sister, who is sheltered in a home for the disabled.

This is also the story of Eden, the neighbor in the apartment beside Roy’s sublet. Eden is a Bible teacher and a single mother who lives in her late grandmother’s apartment with her son, Tamir, and her friend, a struggling soul named Mika. Unlike Roy, Eden’s family surrounds her and her son, providing financial and emotional support to raise Tamir. Importantly, Maor, Tamir’s father, is also in the picture and is in constant contact with Eden and Tamir, offering hope for a united family.

The two meet in the background of Roy’s assistance to Tamir after he fell and was injured while sliding down a building railing.

The meeting between Roy and Eden is a meeting of two radically different worlds. Roy, who discovers that his father is dying and about to die, tries to come to terms with his past and with his surviving family members (his mother died while he was abroad, and he found out about it at a later date). Eden, who her family surrounds to the point of suffocation, is also forced to deal with Maor, Tamir’s father, who feels possessive of her even though he is about to marry his fiancée, Hila, who is pregnant.

Eden finds peace and purpose in Roy as she tries to help him locate his father and renew his family ties, a journey that will leave readers invested in their growth.

The story takes place over two months. One summer, when Eden is on summer school break, Roy visits his sister. The story moves between Eden’s and Roy’s perspectives, and the two characters’ life paths intertwine.

When I read the book, I couldn’t help but compare it to Dei’s previous one, and I couldn’t escape the conclusion that this time, she failed to move me as much as she did in her first book.

If the author had focused on the love story (a quiet love story, not dramatic and not full of sparks) between Roy and Eden and their family stories, it would have received a higher score from me.

Part of the problem lies in the plot lines and characters she chooses to incorporate into the story. Characters and plot lines whose purpose is not clear to me. For example, Mika. I need help finding her character’s purpose or contribution to the story’s main plot of Roy and Eden’s relationship. On the contrary, while initially seeming like a distraction, the character and her plot line could not add a unique twist to the main plot. It does teach the reader about Eden’s tendency to gather doomed people around her and catalyzes Roy and Eden’s relationship, but the same result could have been achieved without her.

As a side note, Mika’s character managed to infuriate me with her behavior, her statements, and Eden’s blindness towards her. Indirectly, I could feel Roy and Maor’s resentment towards her, which is an achievement.

Despite my critique, I believe that ‘And Suddenly a Morning’ is a good book. It has received positive reviews, and its unique storytelling may be a perfect match for some readers. I eagerly await the author’s next book, not to compare it to her previous works, but to appreciate how her writing has evolved and to experience the unique stories she continues to tell.