​Please scroll down for an English review.

כרגיל אגתה כריסטי מספקת את הסחורה, מתח משולב בהנאה בעלילה אינטיליגנטית.

בניגוד לספרים אחרים שלה , בספר הנוכחי לא תמצאו את הבלש או את עוזרו המסור שיתווכו את העלילה ויסייעו בפתרון שלה. הפעם זה הקורא מתמודד מול העלילה ומול המח היצירתי של אגתה כריסטי שמצליח לתעתע כמעט עד סוף הספר.

עשרה אורחים זרים מגיעים להתארח בבית מסתורי באי מבודד. כל אחד מהאורחים מגיע לאי עם עבר אפל משלו. עשרת האורחים קיבלו הזמנות מעורפלות ולמרות זאת נענו להן. בחדרים הם מוצאים שיר ילדים פופולארי המספר על 10 חיילים שמתים אחד אחר השני עד שלא נותר אף אחד. על שולחן האוכל מונחים 10 פיסלוני חרסינה. המארח, מר מוני, אינו נוכח. הוא יאחר ויגיע עוד יום יומיים.

כבר בערב הראשון הרוצח גובה קורבן ראשון. וכך כמו בשיר הילדים, האורחים מוצאים את מותם בדרכים שונות ומשונות בהתאם לשיר ילדים ישן על עשרה חיילים קטנים.

ככל שמספר הקורבנות עולה, האורחים שנותרו בחיים מבינים שהרוצח חייב להיות אחד מהם. האווירה הופכת למתוחה ופרנואידית כשכולם חושדים זה בזה.

האמת, שקראתי את הספר בתרגום הקודם שלו לעברית. אז הוא נקרא “עשרה כושים קטנים”. אבל לא זכרתי כיצד נפתרת העלילה.

העלילה נושקת יותר למתח פסיכולוגיסטי כשהאורחים צריכים להתמודד בינם ובין עצמם עם השלכות הרציחות ועם החשדות שמתעוררים בהם לאורך הספר. הקורא (והאורחים) נמצאים בתחושת חרדה מתמדת ככל שאי הוודאות מתגברת: לא ידוע מי הקורבן הבא, לא ידוע מי הרוצח, המוות שאורב מעבר לפינה והטיפוסים השונים שהיא מכנסת שגורמים לחשדנות ופרנויה.

כריסטי משתמשת בבידוד וניתוק באופן מתוחכם כדי לייצר מתח קלסטרופובי. האי המבודד, הווילה המסתורית שלא מאפשרים בריחה או עזרה חיצונית. היא גם משתמשת בבידוד חברתית כאמצעי להגברת הלחץ. באמצעות נקודות מבט השונות והמוטיב של שיר הילדים “עשרה חיילים קטנים” היא יוצרת רבדים של משמעות ומעמיקה את החוויה הפסיכולוגית של הקורא. בניית הדמויות מערערת את הוודאות של הקורא שהופך חשדן עם התקדמות העלילה ומסייעת לקשור את הסיפור לנושאים אוניברסליים של צדק, אשמה ונקמה.

יחד עם זאת , אולי בגלל התרגום הנפלא, הרגשתי את החורים בעלילה במיוחד לקראת סוף הספר כשמשהו מתרופף בעלילה ההדוקה.

עדין, ספר נפלא ומהנה. וגם החלקים הרופפים בספרים של אגתה כריסטי, הם טובים בעשרות מונים מספרי מתח אחרים שקראתי.

---

As always, Agatha Christie provides suspense and an engaging, clever plot.

Unlike her other books, this one does not feature the detective or his devoted assistant to guide the plot and help solve the mystery. Instead, the reader is pitted against the plot and Agatha Christie’s clever imagination, which manages to deceive almost until the end of the story.

Ten strangers arrive to stay at a mysterious house on an isolated island. Each guest has a dark past. They received vague invitations on the aisle but accepted them nonetheless. Upon their arrival, they discover a popular nursery rhyme in their rooms about ten soldiers who die one after another until none remain. On the dining table, there are ten china figurines. The host, Mr. Owen, is not present; he is running late and will arrive in a day or two.

On the first evening, the killer claims their first victim. Like in the nursery rhyme, the guests meet their deaths in various strange ways, following an old children’s song about ten little soldiers.

As the number of victims rises, the remaining guests begin to realize that the killer must be one of them. The atmosphere grows tense and paranoid as everyone starts to suspect one another.

The truth is, I read this book in its previous Hebrew translation. Back then, it was called “Ten Little Nigger’s.” But I couldn’t remember how the plot was resolved.

The plot is primarily a psychological thriller, as the guests must confront themselves and each other in light of the murders and the suspicions that arise throughout the story. Both the reader and the guests remain in a constant state of anxiety due to the growing uncertainty: it’s unclear who the next victim will be and who the killer is, and death seems to be lurking around the corner. The various characters brought together create an atmosphere rife with suspicion and paranoia.

Christie skillfully uses isolation and disconnection to create a sense of claustrophobic tension in her story. The isolated island and mysterious villa prevent any possibility of escape or outside assistance. Additionally, she employs social isolation to heighten the pressure on the characters. By utilizing different perspectives and the motif of the nursery rhyme “Ten Little Soldiers,” she adds layers of meaning and enriches the reader’s psychological experience. The development of the characters undermines the reader’s sense of certainty, leading to increased suspicion as the plot unfolds. This approach engages the reader and connects the narrative to universal justice, guilt, and revenge themes, making the story more profound and thought-provoking.

However, perhaps due to the excellent translation, I noticed the plot holes, especially toward the end of the book when the previously tight plot became looser.

Nonetheless, it’s an excellent and enjoyable book. Even the weaker elements in Agatha Christie’s novels are far better than those in other thriller books I’ve read. Still, it’s an excellent and enjoyable book. Even the loose parts in Agatha Christie’s books are ten times better than those in other thriller books I’ve read.