"היו לנו משכורות שמנות ופתיל קצר. הבקרים שלנו לא הבטיחו דבר. לפחות לאלה מאיתנו שעישנו היה למה לצפות בעשר ורבע. רובנו חיבבנו את רובנו, כמה מאיתנו שנאו יחידים מסויימים, היו אחד או שניים שאהבו הכל ואת כולם"
("ואז הגענו לסוף", עמ` 11)
שיגרה בנאלית כמעט במשרדים רבים, כולל משרד פרסום יוקרתי בשיקגו בו עובד המספר. ויום אחד נופלת הפצצה, השמועה אומרת שהמנהלת חולה בסרטן השד והולכת למות, והמשק האמריקאי נכנס למיתון.
איך מתמודדים העובדים עם שתי הידיעות הללו שבעלות השלכות אקוטיות לחיי המשרד?
החלק הראשון של הספר "ואז הגענו לסוף" משעשע, נוקב, מתאר לפרטי פרטים את הניואנסים הדקים שבמערכות יחסים משרדיות. הדמויות מאופיינות מצויין ועד עמ` 218 הקורא מספיק ללמוד את הדינמיקה המשרדית להיקשר לדמויות מסויימות, לתעב אחרות ואפילו לנסות ולנחש את המהלך הבא.
ואז קורה מהפך, ג`ושוע פריס, מחליט להעמיק בוידויה האישי של מנהלת המשרד. ומשם כבר הכל מתדרדר ובאמת תודה לאל שהצלחתי להגיע לסוף, כי לא בטוח כמה מהקוראים באמת יגיעו אליו, עם כזאת התפזרות והתבדרות לצדדים.
איזה ספר מפוספס. כמה מצער אותי להיתקל בספרים כאלה שעורך טוב היה עושה מהם פנינה! אבל לא, העורך הזה הותיר בו 419 עמו` שמתוכם 150 עמודים מיותרים.
חבל, באמת חבל כי לפריס יש יכולת.
אם אתם קוראים, תעשו לעצמכם טובה תעצרו בעמ` 218 אחר כך זו פשוט ירידה בלי שום עליה.
ואז הגענו לסוף / ג'ושוע פריס
הוצאת עם עובד, 2009, 421 עמודים
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
