היתה לי פדיחה נוראית כשהחלפתי את תבנית הבלוג ומשום מה התבנית ייצרה תבניות פוסטים שגם הם פורסמו באופן עצמוני. התנצלותי לכל מי שהמייל שלו הופגז במטס המיילים המתאבדים (אולי זו הכנה למתקפה האירנית/ לבנונית שמבטיחים לנו).

עוד לצערי, אני לא יכולה לפצות אתכם בפוסט על ספר שמעיף את הפוני. רק בספר שהוא בסדר ומתאים יותר לנוער צעיר (ככה גילאיי 12 אולי?).

מיקה ושחר לומדים בכיתה י”א בתיכון. מיקה היא תלמידה מצטיינת, מגיעה ממשפחה תפקודית ומבוססת. שחר, נחשב לתלמיד בעייתי. אביו נהרג במלחמה כשהיה צעיר ואימו נמצאת במערכת יחסים רעילה.

כחלק מהפרוייקט התרומה לקהילה, מיקה נבחרת להתנדב בעמותה שמסייעת לבני נוער. מאחר שהיא חסרת ניסיון ולא עברה הכשרה מתאימה, מקצים לה תפקיד מאוד יעודי של תיוק מסמכים.

כאשר העמותה חושפת אפליקציה חדשה שמאפשרת לבני נוער לתקשר במקרי מצוקה עם מוקד התמיכה באופן אנונימי, מיקה מקבלת סיסמא ובמקרה עונה לשיחה שהיא לא היתה אמורה לענות עליה.

זו נקודת הפתיחה של המסע של מיקה ושחר.

למרות התכנים החשובים שהספר עוסק בהם, וההתחלה המבטיחה שלו, בהמשך הבחירה בשלל קווי עלילה בעייתית והתחושה היא של תפסת מרובה לא תפסת.

התמודדות עם אלימות במשפחה והורות עצמאית (חד הוריות) בעקבות שכול ואובדן במלחמה, הם די והותר בכדי לייצר עלילה משמעותית. אבל, כנראה שאלה לא הספיק לסופר, שהרחיב על אלה גם קווי עלילה שעוסקים בלהט”בים ועוד סיפור אהבה לקינוח.

על כל אלה נוספה הבחירה לכתוב סיגנונות כתיבה שונים, שנועדו להבחין בין הקולות השונים של מיקה, שחר, מייקי (אח של מיקה) ותמר (אימו של שחר) והקריינות הבעייתית שלא עשתה חסד עם הספר, כך שהתקבל מן מישמש לא ברור שבסופו כולם חיים באושר ועושר.

ראיתי ברשת סקירות של כאלה שאהבו מאוד את הספר. בעניי הוא סבל מיותר מידי פגמים בכדי שאהנה ממנו.

---