​מאיה ערד היא לדעתי א​​חת הסופרות המשובחות בעברית. היא טווה באופן מוכשר עלילות מרתקות, שבנויות רבדים- רבדים שנחשפים לקורא עם התקדמות העלילה. העלילה והדמויות אף פעם לא נוחות, לא נעימות, לא מתמסרות. נהפוך הוא לא קל לאהוב את הדמויות שהיא בוראת. יש בהן משהו קשה, צפוד, מעורר סלידה.

ובכל זאת היא מצליחה פעם אחר פעם לעסוק בנושאים אקטואליים ולייצר ספרים מרתקים שזוכים לשבחי הביקורות והקוראים.

“העלמה מקזאן” הוא לטעמי אחד הספרים המצויינים שכתבה. הוא עוסק בתסמיני המאה ה 21: זוגיות על רקע המרוץ אחר פרנסה ועבודה, רווקות בגיל מאוחר, הורות מאוחרת, אימוץ, חד הוריות וזאת מנקודת מבט של 3 דמויות: עידית, רווקה תל אביבית בגיל 39 , כמהה לאהבה וזוגיות כמו ברומנים האנגליים ובפרט היא כמהה לילד. ענת, חברתה של עידית נשואה ליוני, איש ביוטק שכמעט ולא נמצא בבית. הם מגדלים 2 ילדים. ומיכאל, רופא, רווק שצעיר מעידית בשנה או שנתיים שמחפש זוגיות.

העלילה מתחילה כאשר ענת מנסה לשדרך למיכאל את עידית. עידית, שמיד נדלקת על מיכאל מנסה בכל כוחה והמשאביה להבעיר את גחל הרגש בליבו של מיכאל.

אבל, למיכאל יש תוכניות אחרות. הוא בכלל נוסע לבוסטון ואינו פנוי לגחמות של עידית שמנסה להפעיל עליו כל מניפולציה נשית שהיא מכירה.

לרגעים פחדתי שהסיפור ילך לכיוון של “חיזור גורלי”. אבל לא, מאיה ערד מפתיעה.

“היא המשיכה והעבירה לפניה את כל גיבורות הרומנים שהכירה. כל אחת מהן קיבלה הצעה! כמעט ארבעים שנה היא חיה בעולם הזה, כמעט עשרים מהן היא אשה שהגיעה לפרקה, ואיש מעולם לא הציע לה להינשא לו. אפילו לא בן־דוד, אפילו לא כומר נפוח ונלעג, אפילו לא גרוש מבוגר ממנה בחמש־עשרה שנה, מטופל בילדים. אף אחד.”

במשך השנים, החיים של עידית ומיכאל ישתרגו בנקודות מפנה קריטיות בחיים של שניהם. העלילה תנוע בין זויות הראיה של עידית, מיכאל וענת.

 עידית היא טיפוס בלתי נסבל. היא לא רק חושבת שהיא יודעת הכל טוב יותר מכולם, היא גם חסרת מודעות ואינטיליגנציה רגשית במילימטר. 

היא שוגה בחלומות והעקרונות שלה לחיים נגזרים בעיקר מקריאת רומנים רומנטיים בריטיים ולא מתוך התנסות. העלילה נעה במחזוריות בין חלום למציאות כשבאופן מחזורי אותם החלומות מתנפצים על קיר המציאות פעם אחר פעם.

יחד עם זאת הרגשתי אמפטיה עמוקה אליה בשלב שבו ערד מתארת את קשיי האימהות. ילדים זו משימה בלתי נגמרת, מתישה, ללא קשר אם מדובר בילד ביולוגי או בילד מאומץ. ערד מיטיבה לתאר את הקושי העצום בהורות, את רגעי השבירה ואת מערכת היחסים העדינה שבין הורים לילדים.

עד כמה שעידית היא דמות בלתי נסבלת, מתחרה איתה על המקום הראשון דמותו של מיכאל, שמצטיירת כדמות מאוסה. למרות שהבנתי את בסיס יחסו לעידית ואת הרצון שהיא תצא מחייו, הוא בעיקר התנהג  כחסר עמוד שידרה. וכשהוא לא מצליח לנער או להתנער מעידית הוא מתנהג כלפיה בנבזיות. 

הדמות הנורמאלית היחידה בספר היא דמותה של ענת, מורה במקצועה ואם במשרה מלאה שנשואה ליוני, שבגלל תפקידו בחברת הזנק ביוטכנולוגית כמעט ולא נמצא בבית. 

גם כאשר ענת מציגה לעידית קריאת מציאות מפוכחת, עידית מסרבת להפנים ולא מוחלת על כבודה וכך בדרך חתחתים מגיעה לארץ המובטחת.

ספר מרתק, מרגיז ועצוב. עיצוב הדמויות כל כך מעורר סלידה ושאת נפש שאי אפשר להפסיק לקרוא אותו.

אחד הטובים באמת שקראתי לאחרונה.