בספר הראשון בטרילוגיית “המנזר”, הגיבורה, דליילה, מצטרפת לכת בכדי לגלות מה קרה לאחותה. היא מקבלת “מגן”, בנו הבכור של הנביא, מנהיג הכת, והיא עוברת הכשרה מינית שאמורה להכין אותה לכניעה לנביא.

הספר השני בטרילוגיית המנזר ממשיך מהנקודה שבה נפסק הספר הראשון. סיפורם של דליילה ואדם ממשיך באותו פורמט שהתקבע בספר הראשון.

בעוד שהמשימה של דליילה השתבשת בצורות קשות, הקורא מגלה את ניצוצות האנושיות שקיימים באדם.

הזוועות, האלימות והרוע ממשיכים ומעמיקים וכעת הם מופנים גם כלפי האנשים הקרובים לנביא שהולך ומאבד את הכיוון שלו.

ישנם רגעים של רכות בספר, וגילויים על גרייס ועל אדם. אבל הם לא מחפים על הזוועות המפורטות בספר. הם לא מחפים על האכזריות והם לא מחפים על האפלה. זהו סיפור כוחה המעוור של השליטה והאמונה. על עומק הרוע שהנפש האנושית יכולה להגיע אליו. על שתיקת העדר לנוכח עוולות קשות ואכזריות.

בסיפור הזה הסופרת משתמשת בכל הרכיבים האפשריים: אלימות, ניצול מיני, סמים, אונס בכפייה ואונס מחוסר מודעות בשל שימוש בסמים משבשי דעת.

אני יודעת שהספר והטרילוגיה הזו זכו לביקורות נלהבות, אני לא מסוגלת להצטרף אליהן. גם הרבה ביקורות שקראתי, התייחסו והעירו על עומק הטירוף המטורלל שהסופרת יצרה כאן. הרוב בשולי הדברים. למרות זאת ניקדו את הספר בציונים מרקיעי שחקים.

מה זה אומר עלינו כבני אדם ? שאנחנו אוהבים לראות ולקרוא על סבל של אחרים? שרכבת הטירוף הזו מהנה?

נכון הסופרת יודעת לספר סיפור. אבל, סבלתי מכל רגע, מכל הבזק של אלימות כלפי דליילה, כלפי האם של הבנים, כלפי אדם. מה שהם עשו לאדם פשוט מזעזע. מזעזע, נוראי. לא יכלתי לתת לזוועה הזו יותר מ 2 כוכבים.

המנזר #2

דף הסידרה –

The Cloister Trilogy