For English review, please scroll down.
שלוש נשים, שלושה קולות, ושלוש הסתכלויות על חיים שנדחקו לפינה. המורה לעברית הוא ספר שנראה תמים, אך לא מרחם. לא על קוראיו, ולא על גיבורותיו.
הקובץ כולל שלושה סיפורים על נשים שחיות מחוץ למקום שבו נולדו. לכאורה זה ספר על הגירה, אבל רק הסיפור הראשון באמת עוסק בה במובן הפוליטי והתרבותי. שני הסיפורים האחרים מרחיבים את המבט אל תוך מערכות יחסים שממשיכות להתפרק גם בלי לעבור יבשת.
החוויה הכללית אינה קלה. שלושת הסיפורים כתובים היטב, אבל הם מותירים טעם מר. לא נעים, לא מנחם, ובעיקר מדויק מדי. כמו להחזיק מראה בזווית לא מחמיאה ולגלות שהאור בבית היה אכזרי מהרגיל.
1. “המורה לעברית” : זרות, פוליטיקה וחרדה זהותית
זה הסיפור החזק והמפורש ביותר בקובץ. הוא מציג מאבק כפול: על שפה, ועל זהות.
מהצד האחד אילנה, ישראלית לשעבר, הפכה את הוראת העברית למפעל חיים. היא לא עזבה את ישראל כדי לברוח ממנה. היא לקחה אותה איתה. מהצד השני פרופ’ יועד הררי־ברגמן, יורד מנותק וסמל לאבסורדיות של זהות שנאה עצמית. בוגר ברקלי, בית הספר של BDS והעמדות הפוסט־מוסריות, יועד הופך את היידגר לנציג "ספרות יהודית". זה לא רק פרובוקטיבי, זה עיוורון שמתלבש כחשיבה חתרנית.
הקולג’ האמריקאי קטן וחסר הבנה. הם מחפשים “פרופסור לספרות עברית”, אבל לא באמת מבינים מה הם מזמינים. ההתנגשות בין אילנה לבין יועד אינה רק מקצועית. היא התנגשות על זכות קיום: של שפה, של זהות, של רצף היסטורי. הגאוניות של ערד היא שאילנה אינה מזהה את האיום תחילה. רק כשמאוחר מדי, היא מבינה שיועד לא מפרק אותה אישית, אלא את כל מה שהיא מייצגת.
כאן הספר מדבר על אמריקה אחרת. דור צעיר שאיבד עניין בעברית, ובזהות של הוריו. לא רק הישראלים – גם הרוסים, גם האיטלקים. זה הדרדור של השפה כמטפורה לשחיקה של זיקה. הכל נמס בתוך טפטוף אינסופי של אמריקאיות.
2. “ביקור (תמונות)” : משפחה כזירת אסון איטית
אם שמגיעה לביקור קצר בבית בנה בארה"ב, ומגלה שהקירות מספרים את מה שהמשפחה מסרבת לומר. כל מה שנראה בתחילה קטן ומינורי הופך לפסיפס של יחסים שהתפרקו בשקט.
הכלה צעירה ב־17 שנה מבנה. היא אינטליגנטית, עסוקה בדוקטורט, אטומה רגשית כמעט עד אלימות. האם מנסה לבלות עם הנכד, להרגיש שייכות, אבל שוב ושוב נדחית. הבן עסוק בחיי היומיום, הכלה שקועה בעצמה. עולם שבו האני מנצח את היחד באופן עקבי.
ערד יוצרת השוואה חדה כסכין בין הכלה הקרירה הזו לבין רוית, הכלה של מלכה. רוית, שמייצגת את הביתיות החמה, האמהית, הלא־אקדמית. לעומתה מיה, עם הפסיכולוגיה שלה, לא מצליחה לייצר חמלה מינימלית. האבסורד זועק: מי שלומדת על נפש האדם מתקשה יותר מכול להרגיש אותו.
3. “Make New Friends” : ילדים אכזריים, מבוגרים חסרי אונים
זה הסיפור שהכי רותח מבפנים.
ליבי, ילדה שנזרקת לשולי קבוצת הבנות. לא בריונות גלויה, אלא אלימות סמויה; עדינה, מחושבת, מתועדת בידי טלפונים שמונחים כמו כלי נשק על השולחן.
אמא שמנסה להגן על בתה ולא מצליחה. בית ספר שמדבר על ערכים אך לא מיישם דבר. ילדים שמבינים מהר מדי מהו כוח, ואיך להשתמש בו.
ערד מציפה את ישראל שבתוך אמריקה: ילדים שנראים מנומסים אך מתנהלים כמו שבט. מי שחזק שורד. מי שחלש נכתש.
זה סיפור שמצביע לא רק על אכזריות ילדותית, אלא על כישלון מערכות שלמות: חינוך, הורות, קהילה. כולם יודעים לדבר על “אמפתיה”, מעטים מסוגלים להעניק אותה.
"המורה לעברית" הוא קובץ שמסתיר את אגרופיו עד שהוא מכה. שלושה סיפורים שונים, שלוש זירות כואבות. ערד לא מתאימה עצמה לקורא, לא מנסה לרכך. היא מציבה מולנו את המציאות כפי שהיא: חדה, עייפה, לעיתים אכזרית.
זה לא ספר שמעניק נחמה. אבל הוא מעניק בהירות. ולפעמים, זה חד יותר מכל חיבוק.
המורה לעברית/ מאיה ערד
הוצאת חרגול, 2018, 248 עמודים
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
