רקלה בת ה 12, נערה איטלקיה שהוריה נוצריים קתוליים ויהודים. היא בת יחידה למשפחה אמידה וככזו כל הפוקוס המשפחתי נמצא עליה. אביה סובל מגידול בראש והיא מתמודדת מחד עם הזהות הכפולה של היותה יהודיה נוצריה ומאידך עם פחד אובדן אביה.

בד”כ אני אוהבת סיפורי חניכה כדוגמת זה של רקלה. אבל לצערי לא התחברתי לספר ולנרטיב שלו.

אני לא יודעת מה הפריע לי יותר, המסע ברחבי איטליה או העובדה שאין באמת עלילה לספר: הוא מתרחש בתקופה של חג המולד בה מוקצנים הרגשות הדתיים וטרם חגיגת בת המצווה של רקלה שלומדת מרב יהודי את הלכות היהדות. גם אופן עיצובה של רקלה, שמאוד חקרנית אבל גם מאוד נאיבית, הפריע לי.

הזהות הכפולה של רקלה מייצרת מתח מתמיד וחוסר שקט לא רק אצלה אלה גם במשפחתה המורחבת שלה. בבית הספר מבקשים ממנה לגלם את אם האלוהים בהצגת חג המולד, אולם אביה היהודי מתנגד לכך. במסיבת בת המצווה שלה, היא נדרשת להקריא ברכה לסבים שלה, יחד עם זאת הברכה מתאימה רק לצד היהודי ולא לצד הנוצרי והיא מבקשת להחליפה.

במחצית העלילה היא נשלחת ללון לילה אצל המורה המחליפה לספרות, אקט תלוש ומיותר שלא הבנתי את מטרתו. את המורה המחליפה רקלה פגשה רק פעם אחת טרם נשלחה ללון אצלה ע”י סבתה שמאתרת את המורה. איזה הורה שולח את הילד שלו לישון אצל המורה שהוא לא מכיר אחרי מפגש חד פעמי?

ישנן עוד סצנות תמוהות ובלתי מוסברות בספר שנתפר לדעתי באופן גס יחסית ליכולות של הסופר.