לספר מצורפת גם אחרית דבר, מאת בתיה גור. ספרון המאגד בתוכו 4 סיפורי מתח קצרים ואחרית דבר מאת בתיה גור: החתול השחור, כתב יד שנמצא בבקבוק, הבור והמטוטלת והתיבה המלבנית. כל סיפור מצמרר יותר מהאחר ועוסק בצורות שונות, איך לא במוות ובפחד שלנו מהמוות.
הסיפור הראשון מתארת מסכת יחסיו של הגיבור עם חתול. מסכת קשה של אלכוהול ואלימות, שהצליחה להוציא ממני צרחות קטנות של שאת נפש ותדהמה. אלו 14 עמ´ של זעזוע אחר זעזוע לקורא, ועוד בתיה גור אומרת באחרית הדבר שהסיפור הוא ראי לנפש ולחיי הסופר. אם כך, מצבו היה חמור ביותר וחסר תקנה.
הסיפור השני, כתב יד שנמצא בבקבוק, הולך על גבול הדימדומים. קוני ויליס ניסתה לעשות את זה ב"מעבר" אבל היו שם יותר מידי עמודים. 26 עמ´ של אי נחת מתגבר תוך שהמחבר משתמש באלמנטים שונים לבנות מתח במקום שלמעשה אין בו מתח בכלל. לטעמי אחת מהיצירות הגאוניות שקראתי בתקופה האחרונה.
הסיפור השלישי, הבור והמטוטלת, הוא תיאור כיבכול אוטנטי את גורלו של מורשע אינקוויזיציה. אבל הסיפור הוא אלגוריה לחיי הסופר ובכלל לחיי אנשים שמתנהלים על הסף. המטוטלת המתנדנדת מצביעה על התנודות החריפות בחייהם של כמה מאיתנו. יום הם למטה ויום הם למעלה. הקרבה לשפת הבור והנפילה הבלתי נמנעת או הנמנעת ברגע האחרון הם תיאור נאמן של מציאות חיים מסויימת מאוד הדוחפת אותך להגיע להישגים חדשים כשאתה נמצא על הסף. לטעמי יש בסיפור הזה גם אמירה חזקה מאוד על היכולות של האדם. כאשר האדם במצב נואש הוא תמיד יכול למצוא מוצא יצירתי, דבר שאנחנו שוכחים כאשר חיי השיגרה הנוחים מנוונים את היצירתיות שלנו.
הסיפור האחרון, התיבה המלבנית, הוא החלש ביותר לטעמי. מן ההתחלה הסוף ידוע גם אם לא נאמר בבירור. אבל עדין, זו יצירה טובה, גם אם הפואנטה הולכת לאיבוד אי שם בדרך.
הגעתי ליצירות האלה בגלל חוסר שקט שמוביל אותי לשיתוק קריאתי. הקריאה בסיפור הראשון די זיעזעה אותי והסיפורים הבאים פשוט ריתקו אותי. אין לי מושג אם תרגמו עוד יצירות של אדגר אלן פו, אבל הוא בהחלט מצליח לעשות את העבודה בצורה חזקה. אני לא ממליצה על הסיפור הראשון לאוהבי בעלי חיים, היתר פשוט נפלא.
הבור והמטוטלת/ אדגר אלן פו
הוצאת עם עובד, 1997, 86 עמ'
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
סידרת קלאסי כיס#
לדף הסידרה –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
