For English review, please scroll down.

בוקר אחד מתעוררים אזרחי העולם ומוצאים ליד דלת ביתם נעלים חדשות מהסוג האהוב עליהם. רק מעטים לא זכו למתנה הזו והם בעיקר נוודים, ילדים ודרי רחוב שאין להם כתובת ידועה. אף אחד לא יודע מהיכן הנעלים הגיעו, אבל מי שנועל אותן, חייו משתנים ב- 360 מעלות.

במהלך שבוע אחד הידוע בשם “שבוע המטמורפוזה” כל האנושות משתנה. מי שנעל את הנעלים החדשות קיבל תודעה חדשה וכל מהותו הפיזית עברה שינוי. בתום “שבוע המטמורפוזה”, הכל חזר לקדמותו, למעט החלומות והעלמותם של אלפי אנשים שנחשבים לנעדרים. כמעין צלקת שנועדה להזכיר לאנושות את המהפך, בני האדם חולמים את החלומות של האחר.

“מעולם לא הכינו אותנו לקראת המוות האחר, שכמו קוסם בן שטן העלים מיליונים אחדים בכובעו האינסופי, ובינינו מצויים גם פתיים שממתינים זה חמש שנים להתהפכות הקסם, לרגע הבלתי נתפס שבן הבליעל יטלטל את הכובע והמיליונים שהעלים יצנחו בחזרה אל הבורות הפעורים שהותירו בקרבנו… “

סיפור האירוע כולו נמסר מ-אדם קור, חוקר מקרי היעלמות לאחר מטמורפוזה. בתנועות קדימה ואחורה אדם משחזר ביומנו את התקופה ההיא ואת ניסיונו לאתר את אהובו, יותם. העלילה מתמקדת ביחוד בתחושת הכאוס, הטראומה ואובדן הביטחון במציאות שבה סביר שאירוע מטלטל כזה יחזור.

כשהסופר ממצה עד תום את הגימיק של “האורחים” (שלא ברור מי ומה הם, רק ברור שהם יישות תבונית כל שהיא) הוא מפורר עד דוק את שלושת המוטיבים: כאוס, טראומה ואי וודאות תוך שהוא שוזר לעלילה הראשית עלילות משנה שנועדו להעמיק ולבסס את תחושת חוסר היציבות, הבילבול והפחד.

לפני שנים קראתי את ” ביום שהמוסיקה מתה” ואהבתי את הספר. בעיקר אהבתי את הרעיון היצירתי ואת הביצוע. מאז לא יצא לי לקרוא עוד ספרים מאת אופיר טושה גפלה, וחשבתי שזו הזדמנות להתחיל להשלים פערים עם “האורחים”.

למרות שיש בספר “האורחים” הבזקי יצירתיות, הוא איכזב אותי. אני חושבת שהמאכזב ביותר היא העובדה שהספר לא עבר עריכה מתאימה שתהדק אותו, תקצץ בעלילות המשנה ותחדד את המסר שלו. חלק מהרעיונות של הסופר חזקים, וחלקם בלתי אמינים וגם מיותרים. גם הם היו צריכים לעוף יחד עם חלקים שהכבידו על הקריאה והאריכו אותה ללא טעם.

באופן מתסכל ביותר, הספר מסתיים באופן חטוף כשהסופר זורע בקורא את תחושת “המטמורפוזה” השניה הממששת ובאה. הוא מספק התרה ברמת חייו של הגיבור, אדם קור, אבל לא ברמת האנושות.

אין ספק שמדובר בסופר יצירתי ואקרא עוד ספרים שלו. יחד עם זאת, הספר הזה מומלץ למעריצים השרופים שלו שלא יכולים לוותר על קריאת אף ספר שלו.

---

One morning, the world’s citizens wake up and find new shoes of their favorite kind at their door. Only a few did not receive this gift, and they are mostly vagrants, children, and street dwellers with no known address. No one knows where the shoes came from, but whoever wears them, their life changes 360 degrees.

During one week, known as ‘metamorphosis week,’ a unique phenomenon occurs. Those who wore the new shoes experienced a profound change in their consciousness and physical form. This ‘metamorphosis week’ was a period of intense transformation for humanity. At the end of the week, everything returned to normal, except for the dreams and the disappearance of thousands of people who are considered missing. As a kind of scar meant to remind humanity of the transformation, humans dream the dreams of the other.

Adam Kor, an investigator of disappearances after the ‘metamorphosis week,’ is a key character in the story. He tells the story of the entire incident, recreating that period in his diary and attempting to locate his lover, Yotam. The plot focuses specifically on the sense of chaos, trauma, and loss of confidence in a reality where it is likely that such a shocking event will repeat itself.

When the writer fully explores the concept of the ‘guests’ (it is not clear who or what they are; it is only clear that they are intelligent beings), he thoroughly dissects the three motifs: chaos, trauma, and uncertainty. The ‘guests’ catalyze these themes, weaving into the main plot subplots designed to deepen and establish the feeling of instability, confusion, and fear.

Years ago, I read “On the Day the Music Dies” and loved it. I liked the creative idea and the execution. Since then, I haven’t had the chance to read any more books by Ofir Tosha Gefela, and I thought this was an opportunity to start filling in gaps with “The Guests.”

While ‘The Guests’ showcases flashes of creativity, it left me disappointed. The book’s lack of proper editing is the most disheartening aspect, which could have tightened it up, trimmed the subplots, and sharpened its message. Some of the writer’s ideas are robust, while others are unreliable and unnecessary. They had to coexist with parts that burdened and needlessly extended the reading.

Most frustratingly, ‘The Guests’ concludes abruptly, leaving the reader with a lingering anticipation. The author leaves the reader with a palpable sense of the impending ‘metamorphosis,’ shedding light on the protagonist’s life, Adam Kor, but not on the fate of humanity.

There is no denying the author’s creativity, and I look forward to delving into more of his works. This book, however, is best suited for his dedicated fans, who eagerly devour each of his literary creations.