“ג’יין אייר” נחשב לאחת הקלאסיקות ששבו את ליבותיהם של דורות קוראים. במשך השנים הוא תורגם מספר פעמים, עבר עיבוד לטלביזיה ולקולנוע.

לספר 2 חלקים: החלק הראשון, מתמקד בחייה של ג’יין, יתומה מאב ואם שנשלחת לביתם של דודיה העשירים. מאחר שדוד שלה נפטר, בגיל 10 היא מוצאת עצמה בסביבה עויינת של דודתה, המתייחסת אליה בניכור ובאפלייה ושל בני דודיה האכזריים.

ג’יין נשלחת לפנימיה שם היא מבלה את העשור הבא לחייה, כשהיא מסיימת את הלימודים היא ממשיכה ומלמדת שם כמורה במשך שנתיים עד שהיא חשה כי עליה להמשיך והיא מוצאת לה משרת מחנכת בביתו של אדוארד רוצ’סטר העשיר.

החלק הראשון מסתיים עם עזיבתה של ג’יין את ביתו של רוצ’סטר באישון לילה כשהיא חפה מכל רכוש וכסף.

חלק זה היה בעיניי מעולה. הוא קיצבי, הוא מתמקד בדמויות מרכזיות בחייה של ג’יין ובחברה שסובבת אותה. כמעט ואין בו תמקדות בצדדים דתיים. הוא מעיין יומן כשהאירועים שמתוארים בו משמעותיים.

החלק השני של הספר מתחיל עם עזיבתה של ג’יין ועד סוף הספר. החלק הזה היה אכזבה בעיניי.
גם דמותו של סיינט ג’ון, גם ההתעסקות בדת, וגם העלילה שפחות מעניינת ופחות קצבית.

שוב ג’יין אייר מתחילה בחיים חדשים. שוב היא סובלת ושוב הכל מסתדר באורח פלא.

הוא מתאר את חייה של ג’יין בכפר נידח ועני ואת מערכת יחסיה עם מיטיבה, כומר נוקשה וקר שלמעשה עושה את הדברים רק מחובתו הדתית.

מאחר ואין לי הרבה זמן קריאה בתקופה האחרונה, ממש דישדשתי במהלך החלק השני של הספר עד שסיימתי אותו.

---