הספר מקבץ 4 סיפורים קצרים, הסיפור הראשון והאחרון משלימים את אותו הסיפור והם מייצרים מקשה אחת שפותחת וסוגרת את הספר בצורה מושלמת.

טעות בשיקול הדעת- סיפור פגישתם של עידו, המגדל את הפיניקים של זוגתו שעזבה, עם אנה, מוכרת נכה שעובדת בחנות. התפתחות הקשר בינהם מקרטעת ולא ברורה. היא מלמדת שאנה סובלת מנכות בגפיים כתוצאה מפוסט טראומה. לעידו מתלבט אם ללכת לכנס מחזור בבית הספר ולבסוף מזמין את אנה ללוות אותו. בסיפור נרמז שגם עידו סובל מפוסט טראומה, יחד עם זאת הקורא לא ילמד על טיבה עד הסיפור האחרון והסוגר את הקובץ.

הסיפור השני בקובץ, והחזק ביותר (לא פלא שזכה במקום שלישי בתחרות הסיפור הקצר של “הארץ”) הוא תיאור של מערכת יחסי חברות הרסנית. 

הקבלן אבנר חכימי מואשם במותו של פועל סיני שנפל מפיגום שהותקן בצורה רשלנית באתר הבניה שלו. לטענת הקבלן מדובר ב”כוח עליון” ומשהוועדה מסרבת לקבל את טיעונו הוא פונה לחברו מילדות, דדי, על מנת שזה יתגייס לחלץ אותו מהתסבוכת.

לאבנר חכימי ולדדי ישנה הסטוריה ארוכה עוד מכיתה ד’ אז שניהם היו שותפים בתעלולים אכזריים. 

בתו של אבנר, נטלי, סובלת מליקויים גופניים שלא מתוארים בסיפור, אבל ניתן להבין מהסיפור והביקורים אצל הרופא ומהעובדה שהם חוגגים את פורים בבית איזי שפירא שמדובר במוגבלויות לא קלות.

הסיפור נע בין ההווה שבו אבנר מתמודד עם הטיפול בבתו ובתאונת העבודה ובין העבר המפרט את תולדות יחסיו עם דדי.

“תות ולמות” – סיפורו של ד”ר עירד שניידר, פסיכוטרפיסט (שגם מטפל בבעלת החנות מהסיפור הרביעי), שיוצא מהארון, מתגרש וחי עם מאהב אמריקאי.

החיים של עירד יורדים מהפסים: ילדיו אינם שבעי רצון ממהלך חייו ואינם מקבלים את נטיותיו. גירושיו היו לא פשוטים ומערכת יחסיו עם המאהב שלו מטלטלת כמו ספינה בים סוער. כל ההתמודדויות האלה בחייו הפרטיים מובילות אותו לאפטיה כלפי מטופליו.

פחות אהבתי את הסיפור הזה.

“לילית – צמחייה מלאכותית” – סיפורה של מ’ הנאבקת על קיום הכלכלי של חנות הצמחים שלה ושל עידו, הגיבור מהסיפור הראשון, כאשר היה ילד. בין עידו ובעלת חנות הפרחים נרקם קשר אישי מיוחד שמתפתח במקביל למאבק הכלכלי שהיא מנהלת לשמור על החנות פעילה. עידו שסומך עליה, מספר לה את הנסיבות שבגינן הוא מסרב ללכת לבית הספר והיא פונה להוריו ובכך שוברת את אמונו, אבל גם מצילה אותו.

בין כל הסיפורים ישנו קשר סמוי ועדין: לא תמיד המעשים שלנו מובילים לתוצאות המצופות ולמעשה בדרך כלל הקרמה מאוד שלילית. לפעמים כח עליון מתערב והתוצאות של המעשים שלנו לא צפויות. לפעמים הן גם לא ניכרות ואת החשבון משלמים אחרים.

הכתיבה של ליאת פיש מאוד צלולה ומדוייקת. לא מתייפיפת, לא חומלת, כמעט אכזרית. בנוסף בסיפורים עצמם אין הכנה, אין ריכוך, היא זורקת את הקורא ישר לתוך הסיטואציה. כל אלה שואבים פנימה.