“כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כל משפחה אומללה – אומללה בדרכה שלה.”

כמרבית הקלאסיקות של המאה ה – 19, הרומאן “אנה קארנינה” פורסם כרומאן בהמשכים בעיתון. בשנת 1877 פורסם בשלמות כספר ונחשב לאחד מעשרת הספרים הטובים ביותר בכל הזמנים.

העלילה נעה בשלושה צירים:

סיפור אהבתם הטראגי של אנה קארנינה והגראף ורונסקי.
סיפור אהבתם של קיטי שצ’רבצקיאה וקונסטנטין לוין, בעל אחוזה עשיר שמעדיף את חיי הכפר.
וסיפור נישואיהם האומללים של דריה (דולי) אלכסנדרובנה וסטיווה אובלונסקי.

הצירים מתנהלים במקביל ולמרות שההתקדמות בהם עצמאית ואינה תלויה בצירים האחרים, העלילות השונות מולחמות בתפרים עדינים, מעשירות אחת את השניה ומייצרות תמונה פנורמית.

נקודת פתיחת הרומאן צופה פני העתיד –

אנה מגיעה למוסקבה לסייע לאחיה (סטיווה אובלונסקי) וגיסתה דולי, ליישב את הקרע בנישואין שלהם. בני הזוג אובלונסקי משתייכים למעמד הגבוה. סטיווה, טיפוס נהנתן, בזבזן ובוגדן. הוא נתפס כשהוא בוגד בדולי עם אחת המשרתות. דולי מסרבת להבליג על גילוי הבגידה האחרון, ומתכננת לעזוב אותו עם חמשת ילדיהם.

באופן אירוני וצופה פני עתיד, דווקא אז אנה מגיעה למוסקבה ובתחנונים משכנעת את דולי שלא לבצע את תוכניתה לעזוב. מתוך תחושת אחריות, דולי נעתרת לאנה ונשארת כלואה בנישואים אומללים בעוד היא אומללה, סטיווה ימשיך לבגוד בה ולבזבז את כספם.

בזמן שאנה מגשרת על הפערים בין אחיה לגיסתה, היא נזכרת בנישואים האומללים שלה לאלכסיי אלכסנדרוביץ’, איש הממשל הרוסי, בירוקרט וטכנוקרט שבעיניי אנה נתפס כחסר רגש ויכולת אהבה.

במהלך שהותה במוסקבה, אנה מוזמנת לארוחת ערב בה היא פוגשת בגראף אלכסי ורונסקי. באותו מועד ורונסקי, איש צבא חושב להציע נישואים לקיטי שצ’רבצקיאה, אחותה של דולי (גיסתה של אנה). אולם, מהרגע בו הוא פוגש באנה, הוא מפתח אובססיה חולנית כלפיה. כמוכה סנוורים הוא מחזר אחריה באופן נמרץ וזונח לאנחות את תוכניתו להינשא לקיטי.

קיטי שמאוהבת בורונסקי, חשה שהוא הולך להציע לה נישואים. לפני שארוחת הערב מתחילה ולפני שהאורחים מגיעים, היא מסרבת להצעת נישואים של קונסטנטין לוין, ידיד המשפחה שנים רבות שרואה בקיטי את אהבת חייו. כאשר האירוע בין ורונסקי לאנה מתפתח, קיטי מבינה שלא תקבל הצעת נישואים ליבה נשבר והיא שוקעת בדיכאון עמוק.

לוין מצידו נשבע לעולם לא להתחתן ועוזב לכפר.

“הוא ירד למטה, משתדל שלא להביט לעברה, כשם שנמנע אדם מלהביט על השמש, אבל הוא ראה אותה, כשם שרואים את השמש גם בלי להביט.”

מערכת היחסים של אנה עם ורונסקי נעה בין שני קטבים: אקסטזה ופסימיות.

בצד האקסטטי שניהם פורצים מסגרות חברתיות שמרניות וחוגגים את אהבתם עד אובדן רציונליות. אנה, שהצילה את נישואי אחיה, עוזבת את בעלה למרות סירובו לתת לה גט. היא גם עוזבת את בנה אותו היא אוהבת אהבה עמוקה. היא עוברת לחיות עם ורונסקי, הרה ממנו ויולדת את בתו. הם מטיילים באירופה בעוד החברה הרוסית הגבוהה כולל בני משפחתה נחרדים מהאופן שבו היא דורכת על עקרונות הדת המקודשים.

בצד הפאסימי, אנה משלמת מחיר אישי כבד. היא נעה בין שימחה לדיכאון ונמצאת בסערה רגשית מתמדת. היא מודרת מהחברה הגבוהה ומתמודדת עם בדידות חברתית שקשה לה לשאת. הדבר החשוב מבחינתה, היא איבדה את הקשר עם בנה בעקבות סירובו של בעלה לאשר לה לראות את הילד, מה שמאיץ את ההתדרדרות הנפשית שלה ושקיעתה לתוך מרה שחורה.

גם על בעלה אלכסיי אלכסנדרוביץ’, עוברת תקופה קשה של סערות רגשיות. למרות שהוא נתפס כבירוקרט וטכנוקרט וכחסר רגש או יכולת אהבה, העולם הפנימי שלו עובר טלטלה קשה. טולסטוי מביא את הקרע בנפשו לביטוי כאשר הדמות של אלכסיי אלסנדרוביץ’ מתלבטת ביחס לזכותה של אנה לגט בתנאים שיאפשרו לה להיות בקשר ולראות את בנה.

כך מערכות היחסים של אנה ו-ורונסקי ושל דולי וסטיווה עומדות כשני קצוות מנוגדים לסגנון חיי נישואים ומשפחה: בצד האחד, אנה ו- ורונסקי, מתקדמים, נאורים מנהלים חיי זוגיות ומשפחה שלכאורה מבוססים על אהבה. אולי יותר מידי אהבה. מהצד השני דולי וסטיווה, שמרניים, מנהלים חיי זוגיות ומשפחה אומללים שבהם צד אחד סובל והשני מתנהל בהפקרות.

לצד שני זוגות אלה, מציג טולסטוי את האופציה השלישית קיטי שלאחר החלמתה משברון הלב נישאת ללוין.

קיטי ולוין נישאים מאהבה. לוין הוא בעל אחוזה וחקלאי בנשמתו. הם חיים רחוק ממוסקבה ומהחברה הגבוהה ומנהלים חיי חקלאים הקשורים לאדמתם. למרות שהנישואים שלהם מוצגים כאנטיתזה לזוגיות של אנה ו-ורונסקי ולחיי הנישואים של דולי וסטיווה, אליה וקוץ בה, בזמן שקיטי מאושרת בהיותה אם, אשת איש ואשת חקלאי, לוין אינו מוצא את מלוא האושר והסיפוק בחיי הנישואים שלו ובפרקים האחרונים של הספר, הוא שוקע בתהיות אקזסטינציאליות ועל משמעות חייו.

באופן מעניין טולסטוי מציג שלושה דיוקנאות של נישואים וזוגיות ושלושתם נטולי רומנטיקה. הוא מתאר מערכות מוכות בפגמים ובעיות : בוגדנות, שיעמום, קנאה, חוסר תשוקה ונטישה. יחד עם זאת, בנישואים של לוין וקיטי הוא מציג מודל שצולח את הבעיות הללו.

“הוא ידע שהדרך היחידה להנצל מבני אדם היא להסתיר את החולשות שלך.”

הספר כולל גם דיון במגוון נושאים שונים שנקשרים לחיים ברוסיה של המאה ה – 19 –

טולסטוי מדגיש את המתחים הבין מעמדיים שצפים בסיטואציות שונות. לא מדובר רק במתחים הטבעיים שבין חיי העירוניים והכפריים ובין מעמד האריסטוקרטים לפשוטי העם, אלא, בעיקר במתחים שהיו קיימים עקב שיטת הממשל הרוסית שהיתה מבוססת על צמיתות. הגיבור לוין, הוא לכאורה מהתורמים הגדולים לשינוי שחל ב 1861 וממובילי הרפורמה האגררית ברוסיה (ביטול שיטת הצמיתות והעברת חלק מהאדמות לשימוש פרטי של האיכרים).

נושא נוסף אותו טולסטוי מדגיש היא הצביעות החברתית והיחס המפלה בין נשים לגברים. אנה מודרת מהחברה בשל ההחלטה שלה לעזוב את בעלה ולחיות עם ורונסקי זאת למרות שרוב האריסטוקרטיה ניהלה רומאנים מחוץ לנישואים. בזמן שאנה מבודדת ומדברים בה סרה, עורו של ורונסקי אף לא נשרט.

בחלק האחרון של הספר, מפיץ טולסטוי את משנתו ביחס לאמונה. הוא עושה זאת באמצעות לוין וההתלבטויות הקיומיות שלו. לוין היא דמות שלאורך רוב הספר מעונה בספקות קיומיים. בחלק האחרון של הספר הוא חווה התגלות ואת כוחה של האמונה באל. רק באמצעות כוחה של האמונה, לוין חווה את השלווה.

אורך הספר, רוחב היריעה, העושר העלילתי והיקף הנושאים שטולסטוי מציג לקורא, מקשים על סקירת הספר בשלמות. מה שעוד מקשה זו הבחירה המודעת של טולסטוי לתת לספר את השם “אנה קארנינה” כאשר מחציתו לפחות מוקדשת לקונסטנטין לוין, לעיסוקו ביחס שבין מעמד האיכרים והקשר לאדמה ולעיסוקו בשאלת האמונה והיעדרה.

הקריאה בספר נעה בין פרקים קיצביים שמתארים את הנפילה הספיראלית של אנה ופרקים איטיים ומהורהרים. זו קריאה שמחייבת סבלנות והסתגלות במיוחד לשמות הרוסיים ולסיגנון המקושט ולבסוף בכל זאת מדובר ב- 975 עמודים.

בסוף הספר הרגשתי מותשת. טולסטוי מיטיב להכניס את הקורא לנבכי נפשה המסוכסכת של אנה, בגלישה למצבי רוח משתנים שנעים בין אופוריה, טירוף של קינאה ודיכאון אינסופי. גם החלק האחרון שעסק בעיקר בלוין והתחבטויותיו לא נתן לספר הרגשה אוורירית.

יחד עם זאת, העושר של הכתיבה והעלילה מפעימים. אין ספק שמאוד קשה למצוא מתחרים לטולסטוי בדור ה – 120 תווים.

---