לאחר סיכסוך משפחתי, עוזב האדמו”ר מאוסטילה, יעקב יצחק הלוי הורביץ, את חסידות בורו פארק ועולה לארץ. פה הוא מקים בבני ברק חצר משלו, נישא לאישה מבית טוב (גולדי) ומביא עימה שלושה ילדים. 

לא חיי הזוגיות ולא ילדיו מסבים לו נחת ואושר; אשתו שמחמיצה לו פנים וילדיו שבטלים תורה ועבודה. את אי הנחת מרככת הצלחתו בקרב מאמיניו המכנים אותו “הצנתר האלוהי”. הצלחה זו מלמדת שעשה נכון שעזב את בורו פארק בניו יורק לאחר השתלטות אחיו על החסידות. 

כאשר בחלומו מופיע פעם אחר פעם בהמה שעל מצחה חרוטות האותיות העבריות י.ק, הוא מחליט לצאת למסע חשאי בהררי טיבט, בכדי למצוא את אותה הבהמה מופלאה ולהבין את פשר החלום. אין מדובר בסתם יק ככל היקים של טיבט, אלא ביק נדיר בצבע לבן עם קרניים מוזהבות.

את המסע הוא עושה בחברת פמיליה מכובדת שכוללת את אוסקר פלורין, מדריך טיולים הולנדי. שמחה דנצינגר, איש עסקים, יהלומן מאנטוורפן מקורב אליו וסלינה ברנרד, זואולוגית אירית. ארבעתם מלווים בנותני שירותים, נהגים וסייעים שאותם מממן המיליונר מאנטוורפן שחלילה לא יגרע דבר מנוחותו של האדמו”ר. 

אין ספק שאני משוחדת ביחס לספרים של באר. הוא אחד הסופרים האהובים עלי ואני חושבת שקראתי כמעט את כל הספרים שפרסם.

הספר הזה כמיטב המסורת של באר, כולל סיפורים חסידיים שמלמדים על מקורותיו אבל הוא גם משעשע באופן שבו הוא מפגיש בין האדמו”ר לבין המציאות המפתיעה בטיבט.

השפה המתגלגלת של הסופר, מעלה את תיאור התככים בחצר החסידות לרמת אמנות, לא מבייש פרק בשושלת. אהבתי גם את אפיון הדמות המרכזית כ”צנתר אלוהי” שהרי לא ניתן להיות רב רציני ומקובל מבלי שידבקו לך כינוי הולם מתחום הרפואה (ראו לדוגמא “רנטגן” או אחיו ה-“אולטרסאונד” ואחיינם ה”סי.טי” ממש משפחה למופת) גם אם אתה לא מעוניין להיות אחד כזה.

הסיפור משלב את הרוחני הדתי עם רומן פיזי. מערכת היחסים הנרקמת בין האדמו”ר לזואולוגית מספקת את המימד הפיזי. ככל שמסעם מתקדם, כך האווירה המיסטית והרוחנית מתגברת ובמקביל לכך מערכת היחסים בין האדמור לזואולוגית שפוצחים בריקוד אהבהבים מסעיר וחשאי. בראיון לעיתון הארץ אומר באר  (קישור) –

 “עניין אותי לא רומן כסוג של ניאוף, אלא כסוג של מעשה דתי. האהבה שיש לו עם סלנה היא עניין דתי הוא מממש את הווייתו כאדם באופן הכי מלא”.

יחד עם זאת אני חושבת שזו נקודת החולשה של הספר שאינה משתלבת עם התפיסה שלי את מהות הדברים ובאופן שהוא מכתימה את המסע ואת הדמות המעניינת של האדמו”ר.

מאידך, זו הנקודה היחידה שהפריעה לי. הספר מבטיח הנאה מעצם השפה המתגלגלת, ההומור החתרני משהו של באר וסיפוריי האידיש קייט שמלווים את המסע.