"לפעמים כשהחיילים ארבו בלילות לאויב, הם שמעו אותו מתגרד, ולפי זה הם גילו איפה הוא מסתתר וירו וזרקו רימונים לעברו. אבל הכינים לא התמעטו וגם האויבים לא." (15)
לסכם ספר שב- 155 עמודים קצרים ודחוסים מתאר את עלייתה ונפילתה של המאה ה- 20, תהיה יומרנות ואפילו גם חוצפה. ברור לי שסיכום כזה, אם נכתב, חוטא ליכולות הגאוניות של הסופר, לקחת אירועים שנראים תלושים ולא קשורים לא בקונטקסט ולא במרחב והזמן, להניח אותם יחד וליצור בינהם חיבור הגיוני.
הספר "אירופיאנה" כאמור על כריכתו, הוא קיצור תולדות המאה ה- 20. התולדות לא מוצגים לקורא בסדר כרונולוגי אלא בקפיצות המניחות את התשתית הרעיונית לפיענוח אירועים הקשים והחמורים שמאפיינים את המאה הזו: מלחמת העולם ה- 1, מהפכת אוקטובר ברוסיה, מלחמת העולם ה-2, פצצת האטום על הירושימה והמלחמה הקרה.
"היו גם אנשים ששמחו לקראת המאה העשרים ואחת ואמרו שזו הזדמנות חדשה לאנושות ואנו חייבים ללמוד משגיאות העבר וליצור אדם חדש, שיתאים יותר לעידן החדש. אם האנושות תלמד משגיאות העבר לא יהיו עוד מלחמות ומחלות ושטפונות ורעידות אדמה ורעב ומשטרים טוטאליטריים, משום שהאדם החדש יהיה דינאמי ביותר, ואלה ששמחו לקראת המאה העשרים ואחת אמרו שכך או כך לא יכול להיות גרוע יותר, אבל אחרים אמרו שתמיד יכול להיות גרוע עוד יותר או לפחות גרוע באותה המידה. " (28)
בגאוניות, שיכולה גם להצטייר כפטפטנות בלתי נלאית, מצרף אוז`דניק את הפאזל המורכב עבוד הקורא הנפעם, ששוכח לסגור את הפה כשהדברים הופכים להיות צינים, הזויים, אכזריים וכואבים.
"מספר הקורבנות של רצח העם הארמני נאמד במליון וחצי, אבל הטורקים אמרו שרצח העם הארמני לא היה רצח עם במלוא מובן המילה, ורוב היהודים חשבו כמוהם" (51)
אין ספק, שמדובר בכרוניקה כאוטית נוירוטית על סף טירוף כמו המאה העשרים בעצמה. הדחיסות של האירועים והמידע שמוגשים לקורא מעייפים לקראת סוף הספר. אבל מאידך, אף אחד לא קבע שצריכים לקרוא ספר כזה בשעתיים ואולי זו הטעות שלי, שניסיתי לאכול אותו כמה שיותר מהר בלגימות גדולות.
אירופיאנה/ פטריק אוז'דניק
הוצאת חרגול, 2006, 155 עמודים
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
