לו הייתה לכם אפשרות לדעת את היום המדוייק שבו תמותו האם הייתם בוחרים לדעת אותו? איך הייתם מבלים את היום האחרון לשארית חייכם? הידיעה הזו היתה משפיעה על חייכם? אולי בכלל הייתם בוחרים שלא לדעת את התאריך המדוייק?

בשאלות אלה ואחרות הנקשרות לאספקטים של חיים ומוות עוסק הספר “ביום שהמוסיקה מתה”.

בחינניות מתאר טושה גפלה את חייהם של תושבי העיירה אינוביל, שבקיץ אחד ב1984 נכנסת להיסטוריה כשדוד פוקס, ישראלי בעל יכולות מופלאות, כותב את תאריך המדוייק שבו כל אחד ואחד מאזרחי העיר באותה העת, ימות.

הסיפור נמסר דרך עיניה של דורה מאטר, בחורה קצת חריגה ואקסצנטרית שאוהבת מוזיקה כמו שאני אוהבת ספרים.

למרות שהנושא מפתה מאוד לפול למלכודות ניו אייג’יות וקבליסטיות, כל מיני סוגי חוזים וקוראים בקפה ובקלפים, טושה גפלה לא נופל למלכודות ולא לעצבונות והוא מטפל בנושא הרגיש הזה ביד אמונה, חיננית וקלילה.

קווי העלילה מסתרגים ומשתלבים ואינם שבלוניים. אומנם, בהתחלה ניכרה בו פטפטת שהיה ניתן לקצץ, בסופו של דבר אהבתי את הספר מאוד.

מומלץ בחום להעברת שעות קריאה בחיוך.

---