השנה 1934, הייזל וונג, בת למשפחה מהונג קונג, ודייזי וולס בת למשפחה בריטית אמידה, הן תלמידות בפנימייה לבנות דיפדין, שממוקמת באיזור הכפרי של אנגליה.

הן בנות 13, והשאלה המרכזית שמעסיקה אותן היא עם מי המורה החתיך שלהן המכונה "האחד" יצא לדייט.

בכדי להפיג את השיעמום ולמצוא עיניין בשיגרת הפנימייה, דייזי, שחובבת ספרי בלש, מקימה מועדון בילוש שבו היא היו"ר של המועדון והייזל היא המזכיר(ה), שמתעדת ביומן את עלילותיהן. בתחילה, שום אירוע מסעיר או בלשי לא מתרחש, עד שהייזל מוצאת את הגופה של המורה למדעים מוטלת באולם הספורט.

הייזל ממהרת לקרוא לדייזי, אבל עד שהן חוזרות למקום, כ- 5 דקות לאחר מכן, הגופה נעלמת. הייזל אומנם המומה ומודאגת מהעתיד להתרחש ויותר מכך, אף אחד לא מאמין לה. אבל, דייזי מאמינה לה ורואה באירוע הזדמנות יקרה מפז להכניס לפעולה את מועדון הבילוש ולפתור את התעלומה.

וכך הן מתחילות לאסוף רמזים ולתעד אותן במטרה לפענח את תעלומת הפשע לפני שהרוצח יכה שנית ולפני שהמשטרה תגיע ותגזול להן את התהילה.

למרות שהספר הוא לכאורה ספר נוער, הדמויות של הייזל ודייזי עגולות ובוגרות וקשה להבחין שמדובר בספר נוער; הסופרת שואבת מעולם התעלומות הבלשיות. הן מכנות את עצמן שרלוק הולמס ווטסון ומתנהלות בחקירה באופן מאוד דומה לספרי הבלש המפורסם.

הייזל, שאביה שלח אותה לאנגליה ללמוד בפנימייה, היא הטיפוס השקול, הרציונלי והחכם. דייזי לעומתה אנרגטית, עקשנית וההתלהבות שלה בחקירה שואבת לתוך העלילה. האיזון בינהן מושלם וכך גם החברות שלהן שמחממת את הלב.

גם העלילה קיצבית והופכת דפים. הסיפור נמסר מהדמות של הייזל וונג והיא כל כך חייננית וחיונית.

למרות שהספר מסווג כספר נוער, הוא ממש אבל ממש לא ספר נוער סטנדרטי. הדמויות מאוד בוגרות ואין בו שמץ של ילדותיות. מאוד קל לשכוח שמדובר בילדות בנות 13 שחוקרות רצח ולהישאב לתוך האירועים. מעבר לתעלומת הרצח, יש בו עיסוק במעמדות ובשינאת זרים, יש בו אפלה, רישעות והעלילת הפשע מורכבת.

ספר נפלא, מזכיר את פלביה דה לוס האגדית וכל כך נהניתי מהקריינות בביצוע של גילי בר הילל, שאני מתכוונת לקרוא את כל הספרים שהיא מקריאה.

רצח זה לא מנומס/ רובין סטיבנס

הוצאת עוץ, 2021, 280 עמודים

Murder Most Unladylike #1

דירוג Sivi –

איכות אודיו – מעלפת, גילי בר הילל קריינית בחסד