כל כך ציפיתי לקרוא את סיפרה החדש של לילי קינג כי ממש אהבתי את “אופוריה”. ממש חיכיתי. אבל בעיניי הוא לא מתעלה לרמה של “אופוריה”.

הסיפור פשוט מאוד: קייסי בת ה 31 מאבדת את אימה שנפטרה, אהובה נפרד ממנה בדרך לא דרך, ואביה חדל האישים לא מסוגל להיות הורה תומך עבורה. היא שקועה בחובות ללא זוגיות, עובדת על ספר שאותו היא כותבת מזה 6 שנים וממלצרת לפרנסתה.

קייסי נוירוטית, ובתקופה קשה הזו נכנסים לחייה שני גברים: האחד אוסקר, סופר אלמן עם שני בנים צעירים. השני סיילס, מורה וסופר.

לשניהם היא נמשכת, לסיילס קצת יותר אבל איכשהו נראה שעם שניהם היא לא מצליחה להגיע למערכת יחסים בשלה והיא צריכה להחליט עם מי היא ממשיכה.

קייסי נוירוטית, חרדתית, חייה בעולם שבו היא מנסה לג’נגל בין הרצונות השונים שלה תוך שהיא מתאמצת איכשהו לשמור על כבודה בעולם שקורס סביבה כלכלית ורגשית.

זה לא פשוט תמיד לעשות את הדבר הנכון, ובכלל בעולם המלצרות שבו היא חייה, היא נאבקת על כבוד מינימלי תוך שהיא חוסמת הטרדות מיניות שהן לחם חוקה במלצרות.

לא אהבתי את מערכת היחסים של קייסי עם אוסקר ועם סיילס הסיפור היה דל מידי. הסיפור נע בפלאשבקים לעברה של קייסי ואל העברשלה. חייה לא סגו בשושנים, החל מנטישת אימה שלה עם זמר מקהלה אוונגליסטי ועד הגילויים על אביה והתייחסות החברה לגילויים האלה. יחד עם זאת קייסי די מתוסבכת ודרמה קווין ביחס לדברים שארעו במשפחתה. יש לציין שהם לא הדברים הקשים ביותר שיכלו לקרות.

הסיפור בחלק הראשון שלו איטי ומבולבל מידי, והייתי צריכה פעמיים להתחיל את הספר כדי לחצות את רף חמישה הפרקים הראשונים – אין בו באמת פרקים אבל יש בו חטיבות מובחנות שנראות כמו פרקים.

כשהספר מתחיל להיות מעניין הוא פשוט נגמר ולרוב המערכות יחסים של קייסי מאוד מתסכלות אותה ואת הקורא.

אז 3 כוכבים די משקף את הספר שהיה טוב אבל לא מספיק טוב להעיף אותי למעלה.