נד הנרי נמצא במצב גופני ונפשי קשה אחרי מספר צניחות רב שביצע אל העבר בשליחותה של ליידי שרפנל . למרות שהוא נדרש למנוחה דחופה, אין לו היכן להסתתר כיוון שליידי שרפנל הטילה עליו משימה לאתר את גדם הציפור של הבישופ והיא רודפת אותו ככל שהזמן מתקצר לקראת פתיחתה המחודשת של קתדרלת קובנטרי.

הוא נשלח למשימונת קטנה ע”י מר דנוורתי, הזכור לטובה מספר יום הדין, אל התקופה הויקטוריאנית בתקווה שכאשר יסיים את משימתו יוכל לנוח הרחק מידיה של ליידי שרפנל. אבל שום דבר לא הולך חלק ונראה שהכל משתבש. המשימונת הופכת למשימה כמעט בלתי אפשרית, הדברים נראים תמיד הולכים בכיוון הלא רצוי ומנוחה איין.

מי שמכיר ספרים אחרים של קוני וויליס, יזהה את התבנית הידועה ואת הטיפוסים הסטראוטיפיים. בהתחלה כשקראתי תהיתי אם אני בטעות לא קוראת את “המעבר”: בגלל בעיות של time leg נד סובל מדיסאוריינטציה, בלבול בהבנת הנשמע ועוד בעיות אחרות.

נד מסתובב סביב הזנב שלו ומחפש את עצמו ואת המשימה שלו. המצב הזה נמשך בערך 100 עמ´ מהספר, כאשר הוא לאט לאט מתקרב לזיהוי המטרות שלו (כמו ג’ואנה). מערכת היחסים בין טארנס לבין טוסי (תסלחו לי אם אני מעוותת את השמות שלהם בתרגום לעברית) מזכירה את מערכת היחסים ב”משכוכית”.

למרות שהעלילה ממצה את עצמה אחרי 300 עמ´, הסופרת ממשיכה ומותחת את הספר כמעט עד עמוד 500! מאידך, קוני היא קוני היא קוני. הספר משעשע, האמירות חריפות והתיאור של מערכת היחסים בין הכלב (סיריל) והחתולה (הנסיכה ארמנדה או משהו כזה) ומעלליהם של שני אלה, עושים את כל הספר והופכים אותו לשווה קריאה (כמובן, תוך דילוגים זהירים על קטעים משמימים). וכמה מילים לגבי האנגלית: בהתחלה היה לי לא קל, הסופרת מתארת כל מיני דברים שקשורים לכנסיה ולפרטי לבוש של המאה ה- 19. אבל אחרי 100 עמ´ הראשונים אוצר המילים חוזר על עצמו והקריאה הופכת שוטפת.

Oxford Time Travel #2

דף הסידרה –

Oxford Time Travel