הספר הוא סוג של ממואר של הסופר מתקופת היותו חייל בוייטנאם. הפרקים נעים בין העבר להווה כאשר ברגישות יוצאת דופן מצליח טים אובראיין לצייר את החידלון והאפסיות של המלחמה המיותרת. את חוסר המוסריות שלה ואת הפגיעה במרקם האנושי, החברתי והמשפחתי.
בפרק האחרון שנוסף לקובץ האודיו ב 2013 ואינו נמצא בקובץ הטקסט בקינדל, טוען הסופר ולדעתי בצדק, שההסתאבות המוסרית של החיילים משמעותית יותר כשיוצאים למלחמה בלי מטרות מוצדקות. האוכלוסיה האזרחית נפגעת יותר והמדינה מתנערת מהאחריות המוסרית והחברתית שלה כך שחיילים שפועלים באופן לא מוסרי, לא חברתי ופשוטו כמשמעו רוצחים וטובחים באוכלוסיה האזרחית בלי שום צידוק לא מובאים לדין בתירוצים שונים.
למרות הסיגנון שלפעמים יבש, דיווחי, כמו כתב המדווח משדה הקרב, יש פרקים בספר שגזלו לי את הנשימה.
3 פרקים התבלטו מעל כולם:
On the rainy river שמתאר את התלבטותו של בחור צעיר ביחס ליציאה למלחמה שלא שלו ואת רגע ההכרעה.
Speaking of courage ופרק ההערות הבא אחריו שמבאר אותו. תיאור שטומן בחובו דיון פילוסופי עמוק על שאלת האומץ במלחמה וההבחנה בין האופן שבו חייל שהיה בקרב תופס אותו לבין האופן שבו האוכלוסיה האזרחית תופסת אותו. האופן שבו כל מעשה קטן שנראה חסר משמעות בחיים האזרחיים הופך למעשה של אומץ לב והקרבה בשעת מלחמה.
פרק חזק ביותר ומטלטל. נותן משמעות חדשה לכותרת הספר, הדברים שהם נשאו במובן של נטל מנטלי ופיזי שהחיילים לא מצליחים להשתחרר ממנו גם כשהם חוזרים הביתה וגם ממרחק השנים. הפרק הזה גם מציף את החוסר יכולת של החברה האזרחית להתמודד עם הסיטואציות ההזויות שאליהן נקלעים חיילים במלחמה ואת חוסר היכולת לספק לחיילים האלה שמוכים נפשית תמיכה.
In the field הוא ירידה לפרטים ותיאור מטלטל של האירועים שעלו בפרק speaking of courage ופרק ההערות שאחריו. תיאור של הדיסוננס שבין חיפוש אחר גופות חיילים בגשם סוחף בשדה מוצף מים ובין חיפוש צילום, תמונה של מי שהיתה אהובתו של אחד החיילים. בפרק הזה האבסורד של המלחמה מגיע לשיאו.
ספר נפלא כתוב בכישרון יוצא דופן. נוגע ללב בסיטואציות שמתוארות בו. אחד מהיפים שקראתי
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
