The Secret Life of Bees | Sue Monk Kidd

לילי אוונס גדלה בדרום קרוליינה של שנות השישים, בבית של עוני, אלימות והזנחה. אביה אלים, ומעל הילדות שלה מרחף מות אמה. מהאירוע עצמו נשארו לה זיכרונות חלקיים ושבורים, יחד עם הידיעה שהיא היתה שם כשמשהו נורא קרה.

במשך שנים לילי מנסה לבנות את דמותה של אמה מתוך שברי זיכרון, כמה חפצים ומה שסיפרו לה. אביה אומר שאמא שלה נטשה אותם. בזיכרון שלה זה לא כך. היא צריכה לברר מה באמת קרה, מי היתה אמה, ומה מתוך הדמות שבנתה שייך לאישה שהיתה שם בפועל.

רוזלין היא המבוגרת הקרובה אליה ביותר. אישה שחורה שעובדת בבית וגידלה את לילי. עצם ההגדרה שלה כמשרתת מספרת הרבה על יחסי הכוח ביניהן. לילי אוהבת אותה ורואה בה משפחה, ובכל זאת כמעט אינה מבינה את חייה של רוזלין כאישה שחורה בדרום הגזעני.

כשרוזלין נעצרת, לילי מחליטה להציל אותה, והשתיים בורחות יחד בעקבות מה שנשאר מאמא של לילי. הדרך מביאה אותן אל ביתן של האחיות בוטרייט, שמגדלות דבורים ומייצרות דבש. עבור לילי זה עולם אחר, שמזכיר לה את החלומות שלה על אמא ועל הדבורים. הדבורים נכנסות לחיי הבית וליחסים בין הנשים, ובהדרגה מקבלות משמעות רחבה יותר של קהילה, סדר והגנה.

ברמת הסיפור האישי לילי ורוזלין הספר עובד, ולפעמים עובד מצוין. סיפור האם כתוב היטב, הגעגוע והאשמה של לילי אמינים, והסגירה עם הדבורים טובה. קיד יודעת לכתוב סיפור התבגרות קריא מאוד, ויש בו רגעים חזקים באמת.

ברמה האוניברסלית, התאכזבתי.

העלילה מתרחשת ב־1964, שנת חוק זכויות האזרח. רוזלין נעצרת בדרך לרשום את עצמה להצבעה. גזענות, אלימות ופחד נמצאים בכל פינה. החומרים האלה אמורים לבעור, ובפועל הם נשארים ברקע. הכול מסתובב סביב ההתבגרות של לילי, והנשים השחורות שסביבה משמשות בעיקר את המסע הרגשי שלה. הסיפור הפרטי והסיפור ההיסטורי עומדים זה לצד זה ולא באמת נפגשים.

חשבתי הרבה על "ההיסטוריה של הדבורים" של מאיה לונדה. גם שם יש דבורים וגם שם יש סיפורים פרטיים, אבל אצל לונדה כל פרט אישי נושא איתו מערכת שלמה של הקשרים. האישי והיסטורי נטמעים זה בזה.

אצלי הוא פשוט לא ניצנץ.

קראתי ספר אישי טוב, בכמה נקודות אפילו טוב מאוד. כספר שמבקש לומר משהו על העולם שסביבו, הוא נעשה הרבה פחות משכנע.

The Secret Life of Bees / Sue Monk Kidd

Lily Owens grows up in South Carolina in the 1960s, in a home marked by poverty, violence, and neglect. Her father is abusive, and her childhood is overshadowed by the death of her mother. What remains of the event itself are fragmented, broken memories, along with the knowledge that Lily was there when something terrible happened.

For years, Lily tries to reconstruct her mother from fragments of memory, a few possessions, and the stories she has been told. Her father says her mother abandoned them. Lily's memory tells her otherwise. She needs to discover what really happened, who her mother was, and how much of the woman she has created in her mind belongs to the woman who actually existed.

Rosaleen is the adult closest to her, a Black woman who works in the household and helped raise Lily. The very definition of her as a servant says a great deal about the balance of power between them. Lily loves her and sees her as family, yet she barely understands Rosaleen's life as a Black woman in the racist South.

When Rosaleen is arrested, Lily decides to save her, and the two run away together, following the few clues Lily has left from her mother. Their journey leads them to the Boatwright sisters' home, where they keep bees and produce honey. For Lily, it is another world, one that echoes her dreams about her mother and about the bees. The bees become part of the household and the women's relationships, gradually taking on a broader meaning of community, order, and protection.

On the level of Lily and Rosaleen's personal story, the novel works, and at times works very well. The story of Lily's mother is well written; her longing and guilt feel convincing, and the resolution involving the bees is effective. Kidd knows how to write a highly readable coming-of-age story, and there are genuinely powerful moments in it.

On the universal level, I was disappointed.

The novel takes place in 1964, the year of the Civil Rights Act. Rosaleen is arrested on her way to register to vote. Racism, violence, and fear are everywhere. These elements should burn, but in practice they remain in the background. Everything revolves around Lily's coming of age, while the Black women around her function mainly to serve her emotional journey. The private story and the historical story stand beside one another without ever truly merging.

I thought a great deal about Maja Lunde's "The History of Bees". There too, there are bees and private lives, but in Lunde's novel every personal detail carries an entire system of connections with it. The personal and the historical become inseparable.

For me, that simply never happened here.

I read a good personal story, and in several places even a very good one. As a novel that also wants to say something about the world surrounding its characters, it became much less convincing.