הספר שאפתני ביותר וכגודל השאפתנות כך האכזבה שאני חשה בסיומו.

The Overstory הוא סיפור מערכת יחסיה של האנושות עם הסביבה ובאופן מדוייק יותר עם העצים. ניתן לחלק את הספר לשני חלקים מרכזיים. בחלק הראשון, אותו ניתן לקרוא גם כסיפורים קצרים, מובאים סיפוריהם של תשעה אנשים שונים שהמשותף להם הוא הקשר לעצים. החלק הזה נפלא, מרגש ועצוב.

הסיפור הראשון, ניקולס הול, הוא סאגה משפחתית קטנה הנפרשת לאורך שלוש דורות. למעשה גם הסיפור השני מימי מא, הוא סאגה משפחתית שנפרש לאורך שלוש דורות. שני הסיפורים הללו פשוט יוצאים מן הכלל באיכותם ובעומק שלהם.

החלק השני של הספר, למעשה עובר ממבנה של סיפורים קצרים לסיפור מאבקם האפי של העצים בבני האדם הרשעים, שהדבר היחיד שנמצא בראש מעייניהם הוא פריחה כלכלית. במסגרת זו הדמויות מהחלק הראשון מגוייסות לטובת המאבק של העצים. חמש מהדמויות נפגשות במהלך האירועים שנקשרים לאקטביזם סביבתי ולהגנה על עצים. הן יוצרות צוות פעילים אקולוגי, שבתחילה פועל בדרכים לא אלימות למען המטרה אבל עם הזמן הצוות הופך לאלים באופן טרוריסטי כנגד השלטונות וכנגד בעלי האדמות.

שלוש דמויות נוספות ממשיכות להתנהל בשולי האירועים הטראגיים שיקרו והן מציבות לכאורה אלטרנטיבה לפעילויות שבהן היו שותפים האחרים. החלק השני עוקב אחר חייהן של הדמויות, אחר הקונפליקטים שלהן ואחר מערכות היחסים שלהן לאורך עשורים וזאת בד בבד עם צמיחת מודעות אקולוגית ותנועות אקולוגיות.

אם בהתחלת החלק הזה הייתי אמפטית למאבקם של הפעילים ואף התרעמתי כנגד השלטונות, ככל שחלפו העמודים איבדתי את האמפטיה לפעילים ולמטרות שלהם כי החלק הזה מצייר את החברים בתנועות האקולוגיות כלוחמי גרילה בג’ונגלים של ויאטנם, שנמצאים במלחמת חורמה לחיים ולמוות. דיאלוגים ארוכים מתנהלים כשהם קשורים לצמרות העצים מאויימים על ידי נציגי השלטונות המושחתים בתרסיסי פלפל ושוקרים חשמליים. מה שהופך את כל העיניין למגוחך עד מאוד הוא הנופך המלחמתי של הספר ככל שהעמודים מתקדמים כאילו הם נמצאים באיזור מלחמה לפחות באפגניסטן.

בחלק הזה הספר גם הופך למטיפני, מתעמק מידי בתיאוריות ביולוגיות ואקולוגיות שעוסקות בעצים ובהעברת מסרים בין עצים ומתאר עולם שהולך לקראת אפוקליפסה. גורלן של הדמויות עגום ואכזרי.

בנוסף לכל אלה, הפריע לי האופי הכמעט מדע בידיוני שהספר מקבל, דמויות חייזריות וחוצניות שמדברות אל הגיבורים, עצים שמתקשרים, רוחות שחוזרות מהעבר והופכות להיות המנטוריות של הגיבורים. בקיצור הסופר הכניס בספר מכל הבא ליד.

למרות החלק הראשון הנפלא של הספר, בחלק השני מצאתי שקטעים נרחבים משעממים אותי ולא מתקדמים לשום מקום. לדעתי היה אפשר לצמצם אותם. אני לא יודעת אם המאמץ לקרוא את הספר, ואכן זה היה מאמץ אינטלקטואלי ונפשי, היה שווה. מעל ל- 500 עמודים שחלקם מלאים במסרים מאיימים על האנושות שמכלה את עצמה ואת סביבתה, תוך הסברים פלצניים על עצים שמתקשרים ושולחים מסרים וחלקם עמוסים בתיאורים מגוחכים של אקטביסטים אקולוגיים. אין לי ספק שהסופר יודע לכתוב ובאמת היו חלקים נפלאים בספר אבל היומרנות שלו פשוט מכשילה אותו.

---