סיפור יפיפה על אובדנים והזדמנויות שניות, רק מה שהפריע לי להנות מהסיפור היה הביצוע באודיובל, שבחרו לקריין את הדמות של סולין באנגלית עם מבטא צרפתי כבד.

זהו סיפורן של שתי נשים: האחת סולין, ילידת צרפת שנמלטה בעור שיניה מהנאצים בזמן מלחמת העולם השניה והגיעה לארה”ב. בת לשושלת תופרות שמלות כלה המבטיחות אושר גדול ושגשוג בנישואים אבל לעצמן בדידות גדולה.

השניה רורי, בחורה צעירה שארוסה נחטף באזורי מלחמה והיא מסרבת להתנחם ולהתקדם הלאה. רורי היא בת למשפחה אמריקאית עשירה מאוד. אביה נפטר והותיר לה קרן נאמנות שמנה, אבל היא מסרבת להתנחם עד שהיא רואה את הביניין שבבעלות סולין והיא מחליטה להגשים את חלומה לפתוח גלריה.

גורלן של סולין ושל רורי מתאחד בנקודת זמן זו ובמהלך הפרקים סיפורן – בעיקר זה של סולין שהיא לא רק מבוגרת יותר אלא גם עם ניסיון חיים עשיר ומלא באירועים- נפרס בפני הקורא.

בצד של רורי בעיקר מדובר בסיפור מערכת יחסיה הרעילה עם אימה שלא מקבלת את דרך חייה ובכל פעם מנסה לדחוף את רורי לעשות את מה שמקובל חברתית בחתך הסוציו אקונומי שממנו היא מגיעה.

הסיפור של סולין מעניין ומרתק בעוד שהסיפור של רורי די שיגרתי והאמת שצפיתי גם את הטוויסט של הסיפור.

רק חבל באמת שאודיובל בחרו לדמות של סולין קריינות עם מבטא צרפתי כבד ולא מרוכך שהרי הסיפור נמסר בפריזמה של 40 שנים לאחור.