רבות נכתב על העובדה ש"ענוג הוא הלילה" הוא דיוקן עצמי של חיי הסופר פיצג'רלד ואישתו זלדה. חיו של סקוט פיצג'רלד נקטעו באיבם כאשר בגיל 44 נפטר מאלכוהליזם בעוד אישתו, אהובת ליבו זלדה, מאושפזת בבית חולים פיסיכאטרי, בו גם תקפד את חייה בשריפה. סקוט פיצג'רלד ראה כיצד חייה של זלדה מתדרדרים לתוך טירוף בזמן שהוא נאבק עם השדים העצמיים שלו: חוסר ביטחון עצמי, דיכאון, אלכוהליזם. כל אלה באים לידי ביטוי ברומן האחרון שכתב: "ענוג הוא הלילה".
זהו רומן אוטוביוגרפי, אפל וטורד מנוחה. מספר את סיפור שקיעת נישואיהם (וחייו) של דיק וניקול דייבר. הרומאן לא זכה להצלחה עם פרסומו ואני בהחלט יכולה להבין את הסיבות לכך גם בעיניי הרומאן הזה הוא לא הטוב ביותר שפיצג'רלד פירסם. נהפוך הוא, המלצתי הכנה אל תקראו אותו (למרות ההכרה שזכה בה בתקופה מאוחרת יותר, אז הכירו בספר כאחד מהספרים הטובים של המאה ה- 20).
האופן שבו מתוארת ההתדרדרות של חיי הנישואים של דיק וניקול ובכלל חייו של דיק ומבנה העלילה מצביעים באופן ברור על הקשר האישי של הסופר לדמויות שהקים לתחייה ועל הקושי שלו לכתוב את הסיפור. הוא ברובו מקרטע והקריאה בו אינה חלקה במעברים בין ההווה, לעבר בחזרה להווה ולעתיד.
יחד עם זאת, הזרות שהרגשתי בעת הקריאה והסלידה מהעלילה והדמויות מלמדות על גדולתו של פיצג'רלד שהצליח ליצור סיפור מורכב בכסות של סיפור פשוט של התרחקות בין בני זוג נשואים ומאושרים על רקע בגידה. פיצג'רלד הצליח להעביר את מורכבות היחסים האנושיים בהם מככבים שליטה, מניפולציה, פוליטיקה ומחלות. לפעמים אנחנו זוכים ולפעמים מפסידים כאשר הכוחות המעצבים את חיינו פועלים בלי ידיעתנו מאחורי הקלעים.
בתחילת הרומאן, חיי הדייברים נראים אידיאליים: ניקול היא יפיפיה, יורשת עשירה בעלת הון בלתי מוגבל ודיק הוא פסיכיאטר בעל שם עולמי שעתידו לפניו, יש להם שני ילדים מקסימים, הם חיים חיי נוחות ועושר, מבלים בטיולים ברחבי אירופה והם אוהבים אחד את השני אהבה שהחלה כאשר ניקול היתה בת 16 וניק מבוגר ממנה רק במספר שנים.
כאשר דיק, נשבה בקיסמה של השחקנית רוזמרי, הסדקים בחיי הנישואים שלהם מתגלים אבל דיק נותר נאמן לניקול וחולפות מספר שנים עד שדיק ורוזמרי מממשים את המשיכה שלהם. בתקופה שבין המפגש עם רוזמרי (כשהיא בת 18) ועד המימוש (שלהבנתי חל לאחר 4 שנים) דיק נאבק להישאר נאמן לאישתו, אותה הוא באמת אוהב, תקופה השואבת מדיק משאבים נפשיים הולכים וגדלים ומגדילה את הקרע בין בני הזוג בצורה בלתי הפיכה.
הקסם שרוזמרי משרה על דיק, אינו מלמד על הרגשות של דיק כלפי רוזמרי אלא על הבעיות האמיתיות בחיי הנישואים של הדרייברים. ניקול, שהיתה קורבן להתעללות מינית מאביה ודיק חסר הביטחון שמוצאו ממעמד הפועלים סובל מתסביך המושיע. שניהם אנשים שבורים שמנסים להציל אחד את השני ואת עצמם. מערכת היחסים שלהם מוכיחה שכסף, עם כל הזוהר החיצוני שהוא מספק, לא יכול להביא מזור לנפשות הפגועות שלהם.
ניקול סובלת ממחלות נפש קשות ועל פי הנרמז היא סובלת מסכיזופרניה. כשדיק פוגש אותה היא נמצאת במהלך התמוטטות עצבים והיא מאושפזת בבית החולים בו הוא מגיע להתמחות כרופא מבטיח. מהר מאוד דיק מוצא את עצמו מעורב עם החולה היפיפיה ותסביך המושיע שלו נכנס לפעולה זאת אף על פי שהוא לא מתאהב בה מידית ואף חש במצוקה מהיחסים איתה.
כשניקול משתחררת מבית החולים, היא לכאורה מתאוששת ממחלתה ואחרי תקופה שבה דיק וניקול לא מתראים, הם נפגשים ולבסוף מתחתנים. מרגע שהם נישאים, הם מגדירים את עצמם ביחס לאחר. כאשר הזיכרון של מחלת ניקול מרחף מעליהם והחשש המתמיד להתפרצות של המחלה שלה, דיק הופך להיות המטפל התמידי וניקול החולה התלויה תמידית. מערכת יחסים הרסנית שמובילה להתדרדרות חיי הנישואים שלהם.
התלות שלהם אחד בשני גורמת להם לאיבוד העצמי, דבר שמוביל להתרחבות הסדקים והשברים. בנקודה זו, הקורא פוגש את הדייברים בתחילת הרומאן כאשר ניקול מעבירה את זמנה בקניות ודיק מחפש שלווה בקירבתה של רוזמרי ובאלכוהול.
כל אלה מדגישים את הפערים במעמדם החברתי של בני הזוג: דיק מגיע ממשפחה של מעמד הביניים שבה האב הוא כומר. בזמן שניקול שוחה בכסף ומזומנים כבתו של איש עסקים עשיר ניו יורקי.
אבל תחושת אי הנוחות שלי מהרומאן הזה עד כדי אי המלצה לקרוא אותו, אינה נובעת מהיחסים ההרסניים של דיק וניקול ולא מההיקסמות והבוגדניות של דיק שבוחר ברוזמרי כמקור שלווה ונחמה בעת שנשואיו מתפרקים וזאת כשהיתה רק בת חצי מגילו.
תחושת אי הנוחות שלי נובעת בעיקר מהסאב טקסט של פיצג'רלד:
הספר מנוקד במערכות יחסים חריגות (גם לתקופתו של פיצג'רלד) ומעוותות שבמרכזן יחסי הגומלין עם דמות האב. האב הוא הורה, מושיע, שולט וכוח מדכא. במערך הזה, התיאור הבעייתי ביותר הוא של מערכות יחסיו של דיק עם נשים בהן הוא מוקף:
במערכת יחסיו של דיק עם ניקול ורוזמרי הוא מייצג דמות אבהית סמכותית באופן לא טבעי וטורדת מנוחה. דיק הופך לדמות האב של ניקול למרות שהוא בעלה, כאשר ברקע של העלילה, מקור המחלה של ניקול הוא בכך שאביה אנס אותה בגיל 12 יש במערכת היחסים של דיק וניקול בפורמט הזה שיחזור של גילוי העריות.
דיק מתאהב ברוזמרי כשהיא משחקת בסרט "ילדה של אבא". הוא רואה בה באופן לגיטימי כילדה, אפילו תינוקת כפי שהוא מתאר אותה לניקול ולמרות זאת הוא מעורב ביחסים מיניים עימה. מאחר ורוזמרי היא בת חצי מגילו מערכת יחסים זו מעוותת וגם כאן יש מעין שיחזור של "גילוי העריות".
מהדורה עברית:
ענוג הוא הלילה/ פרנסיס סקוט פיצג'ראלד
הוצאת אוריון, 2017, 383 עמ'
התדרדרותו המוסרית של דיק הולכת ומחמירה לאורך הרומן כאשר הוא מואשם ביחסי מין עם חולה קטינה (הוא מתכחש לכך) מה שמוביל לשבר הסופי בינו ובין ניקול. בסוף הספר נרמז כי הוא מעורב בתביעה על רקע יחסים מה שמציג אותו כסוטה מין.
תהליך ההתדרדרות של דיק ב"ענוג הוא הלילה" כאשר הוא משולב בהבטחה מבוזבזת של חייו של דיק שבוחר לחיות חיים בזבזניים, רוויי אדי אלכוהול וחסרי מוסריות הם מקור אי הנוחות מהספר. במובן זה, שמו של הספר "ענוג הוא הלילה" אירוני, שהרי הלילה האפל עוטף את הדמויות במובן הפיזי והמטאפורי. אין ברומאן הזה שביב של סיכוי או תקווה וההרס הוא סופי ומוחלט: הבגידה של דיק בעצמו (וויתור על הקריירה שיכלה להיות לו בתמורה לכסף של ניקול) ובניקול, לא מותירה לו אפשרויות. זהו סוף עגום במיוחד בהתחשב בעובדה שהספר נכתב במשך כעשור ובגורלו העצוב של סקוט פיצג'רלד עצמו.
קראתי את הספר באנגלית ובעברית במקביל. התרגום שיצא בהוצאת אוריון מצויין ואם תרצו לקרוא את הספר בתרגום עדכני הכולל הערות שוליים והפניות מומלץ לקרוא את התרגום הזה של חוה הכפרי. לגבי ההמלצה אם בכלל לקרוא את הספר, אני אמביוולנטית, אבל אם אכן תקראו, תיזכו להיכנס ללב המאפליה של חייו של פיצג'רלד.
Tender is the Night/ F. Scott Fitzgerald
Kindle Edition, 1934, 343 Pp
דירוג SIVI –
איכות אודיו –
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
