ספר על תינוקת שנעלמה, על קיבוץ שלא ידע להכיל חולשה, ועל שתיקה שהחזיקה משפחה בשיניים.
פיינגולד כותבת רוך וכאב בלי סימני קריאה, רק עם אמת שאי אפשר ללטף.
וכשהיא נשארת במקום שהלב וההיסטוריה נפגשים, הספר הזה נושם בדיוק במתח שבו החיים קורים: בלי רשות, בלי צדק, ועם שבר שלא מבקש סליחה.