📗 ספרים שקראתי בעברית
שפה ראשונה, אינטימית. פה אני שומעת הכי טוב את המשמעות שמתחת למילים. אלה הספרים שקראתי בעברית.
ברוכים הבאים למדף הספרות העברית שלי.כאן תמצאו סקירות של ספרים שנכתבו במקור בעברית, סיפורים שנולדו במקום הזה, בשפה הזו, ויוצרים מרחב קריאה שמדבר קרוב ללב.
אני כותבת כאן על יצירות עכשוויות, קלאסיקות עבריות, פנטזיה יהודית ויצירות שמאתגרות את הגבול בין מיסטיקה, ריאליזם והגות. מה שמעניין אותי בספרות העברית הוא לא רק ה"מקומיות" שלה, אלא דווקא היכולת שלה לשוחח עם עומקים אוניברסליים מתוך מרחב אישי מאוד.
הנאום האחרון של משה/ מיכה גודמן
בבסיס הספר עומד נאומו האחרון של משה. נאום המוצג בספר דברים, על סף כניסת ישראל לארץ. על פי המחבר, משה היה מודאג מהמוסריות והזיכרון ההיסטורי כמו גם מהנכונות של העם…
המצב השלישי/ עמוס עוז
פימה הוא דמות שוליים גאונית כמעט. יש בו שילוב מנצח של לוזריות עם הומור וחוסר שאפתנות מטמטם…דמות מענגת עד כה אחת הטובות שיצא לי לקרוא…
אדל/ יוכי ברנדס
סיפורו של הבעל־שם־טוב כפי שלא שמענו מעולם: דרך עיניה של בתו היחידה, אדל.
רומן היסטורי מרתק שמציב במרכז לא רק את לידתה של החסידות, אלא גם את הנשים שהיו חלק שקט, אך מהותי, מהמהפכה הרוחנית. יוכי ברנדס פורשת עולם עשיר של אמונה, ספק, כאב וגאולה, ומצליחה להפיח חיים בדמותו של הבעש״ט, ברגעי החולשה לא פחות מאשר בגדולתו.
הכריש/ מישקה בן-דוד
מישקה בן־דוד טווה ברומן האפוקליפטי הכריש תסריט מצמרר: מתקפה רב־חזיתית על ישראל, קריסת מערך הביטחון, אמברגו אמריקאי, מעורבות רוסית ואיום גרעיני שמרחף מעל כל צעד. ספר מתח טורד מנוחה, מציאותי עד כאב, שנקרא כמו תרחיש שמתרחש כאן ועכשיו….
✍️ שאר הפוסטים
עד יום הימים/ שרית סרדס־טרוטינו
יש סיפורים שלא מבקשים למחוק את הכאב, רק להחזיר לו שם.
"עד יום הימים" הוא ספר כזה: עדות של ילדה שנבלעה בתוך שתיקה, וחזרה שנים אחר כך כדי להגיד משפט אחד פשוט.
עוד הייתי שם.
ועכשיו אני מדברת.
באת אליי/ מיכל אדמוני
מיקה, אדריכלית וגרושה עם שתי בנות, בעשור הרביעי לחייה מוזמנת לפגישת מחזור. היא אינה הולכת לפגישה, אבל מספר ימים לאחר הפגישה שלא נכחה בה, היא מקבלת …..
דברים נעלמים/ נועה גוטר שגיא
יום שישי, ערב שבת ומיכה יוצא במכוניתה החבוטה של בתו מהקריות לכיוון תל אביב. יש למיכה תוכניות מוסדרות לסוף השבוע הוא אמור לסיים…
ברכה/ רונית פיינגולד
ספר על תינוקת שנעלמה, על קיבוץ שלא ידע להכיל חולשה, ועל שתיקה שהחזיקה משפחה בשיניים.
פיינגולד כותבת רוך וכאב בלי סימני קריאה, רק עם אמת שאי אפשר ללטף.
וכשהיא נשארת במקום שהלב וההיסטוריה נפגשים, הספר הזה נושם בדיוק במתח שבו החיים קורים: בלי רשות, בלי צדק, ועם שבר שלא מבקש סליחה.
הרשת התרבותית/ נועה מנהיים
קשה, עד בלתי אפשרי לכתוב סקירה על ספר שהמוטיבציה העיקרית שלו היא כמאמר הסופרת " לטוות ולהתוות מסלול אחר" לרעיונות תרבותיים. אני גם לא בטוחה שיש לי את הכלים…
אחות לפליאדות/ אורית אילן
ה-פליאדות היו שבע אחיות נימפות שליוו את אלת הצייד ארטמיס. הן היו כה קסומות ורבות חן ש – 3 מ- 12 האלים האולימפיים ניהלו איתן פרשיות אהבים והביאו …