📚 הוצאת שתיים
שתי כותבות, לב אחד – הוצאת בוטיק שמחויבת לפרוזה עברית מדויקת, נועזת ומחוללת.
🏆 ספרים מומלצים של שתיים
הילד בחלון/ אורן גזית
האם שאיבדה תינוק וחיה בצל ספק נצחי עד שנער אחד בחלון מפורר את מה שנשאר מהמציאות. רומן פסיכולוגי ישראלי קיצוני, חושפני ומצמית נשימה.
שיר העצב הנורא/ תמר טסלר
לא ספר שמבקש לנחם. נערה מגלה שהמשפחה שלה בנויה על הסתרות, ושאבא יכול לאהוב את עצמו עד נשימתו האחרונה. מבט חד על ילדות, כוח, והאשליות שאנחנו מגינים עליהן עד שהן קורסות.
עד יום הימים/ שרית סרדס־טרוטינו
יש סיפורים שלא מבקשים למחוק את הכאב, רק להחזיר לו שם.
"עד יום הימים" הוא ספר כזה: עדות של ילדה שנבלעה בתוך שתיקה, וחזרה שנים אחר כך כדי להגיד משפט אחד פשוט.
עוד הייתי שם.
ועכשיו אני מדברת.
היפומאניה/ מגי אוצרי
ספר שאי אפשר "לקרוא בנחת": הוא מושך, שורט, מציף, ומסרב להיות מנומס.
מגי אוצרי לוקחת אותנו למסע בתוך מוח רותח־אמיתי, בלי פילטר ובלי רחמים. לא לקרוא אם אתם רוצים קריאה "נעימה". לקרוא אם אתם רוצים אמת.
📖 כל הספרים של שתיים שנסקרו בבלוג
תנינה במישור החוף/ טלי כהן-צדק
ספר שמוחק עיר מהמפה בלי שאף אחד יורה ירייה. חרדה שנעה כמו מכונית על כביש מלא סדקים. מסע אל עבר שלא נלקח בחשבון, וגילוי שדברים שלא פתרנו בזמן חוזרים עם ריבית. לא נעים, לא מנחם, אבל אמיתי עד הכאב.
נערי האוצר/ יוסי עוזרד
תשעה סיפורים קצרים על המתח בין עולמות בישראל: קיבוץ ודת, שואה וכדורגל, מבוכה תרבותית וחריקות יום־יומיות. כתיבה אירונית וחדה על ניגודים ישראליים.
שיר העצב הנורא/ תמר טסלר
לא ספר שמבקש לנחם. נערה מגלה שהמשפחה שלה בנויה על הסתרות, ושאבא יכול לאהוב את עצמו עד נשימתו האחרונה. מבט חד על ילדות, כוח, והאשליות שאנחנו מגינים עליהן עד שהן קורסות.
נמר בירושלים/ אורן ולדמן
ירושלים של 72’, נער שמגדל שתיקה, והתנדבות בבית חולים שהופכת לשיעור בשפה, בזיכרון ובכאב שלא מתיישן.
רגעים של ברק, ורגעים שהולכים לאיבוד.
אבל כשגפונוב מדבר, אפילו בשתיקה, הספר פועם.
תודה על ליל אמש/ עדי הלל
יש ספרים שמתחילים כמו מסיבה אינטלקטואלית רוויה קפאין,
ומסתיימים בתחושה שמישהו שכח לכבות את האור ולעזוב בזמן.
קמה היא האישה שכולנו קצת מזהים, זו שלא מתנצלת על חדות הלשון שלה
אבל כן משלמת מחיר על הלב שהיא קברה בדרך.
מצחיק, חכם, חד.
ואז… קצת עייף.
עד יום הימים/ שרית סרדס־טרוטינו
יש סיפורים שלא מבקשים למחוק את הכאב, רק להחזיר לו שם.
"עד יום הימים" הוא ספר כזה: עדות של ילדה שנבלעה בתוך שתיקה, וחזרה שנים אחר כך כדי להגיד משפט אחד פשוט.
עוד הייתי שם.
ועכשיו אני מדברת.
ברכה/ רונית פיינגולד
ספר על תינוקת שנעלמה, על קיבוץ שלא ידע להכיל חולשה, ועל שתיקה שהחזיקה משפחה בשיניים.
פיינגולד כותבת רוך וכאב בלי סימני קריאה, רק עם אמת שאי אפשר ללטף.
וכשהיא נשארת במקום שהלב וההיסטוריה נפגשים, הספר הזה נושם בדיוק במתח שבו החיים קורים: בלי רשות, בלי צדק, ועם שבר שלא מבקש סליחה.
בבחינת כוח עליון/ ליאת פיש
ארבעה סיפורים קצרים שמזכירים דבר פשוט ולא נעים:
החיים לא עושים חשבון, וקרמה לא מחלקת הנחות, רק חשבוניות.
פיש כותבת בלי ליטופים, בלי תזכורות לנשום, בלי יד על הכתף.
מי שמחפש נחמה, זה לא הספר בשבילו.
מי שמוכן לפגוש אמת, אפילו כשהיא קצרת נשימה ואכזרית, יישאר. גם כשהאמת מתחילה לשרוף.
תיק אודסקי/ נילי אסיא
חקירה. גופה במזוודה. בלשית שמבטיחה אש ונותנת עשן דליל.
מסע שמתחיל עם פוטנציאל לבעירה ונגמר בתחושת “נו, באמת?”.
ספר שמזכיר לנו: לא כל תיק בלשי פותרים, לפעמים פשוט סוגרים וממשיכים הלאה.