ממש לא אהבתי את הספר, לא סבלתי את הדמויות והסוף הגיע מאוחר מידי ומעט מידי עבורי.
בוקר אחד חייה של בי מתהפכים עליה. בעלה נפטר זה מכבר והותיר לה מעט חסכונות. בגיל 70 אחרי שהיא נופלת קורבן למזימה טלפונית שמרוקנת לה את חשבון הבנק (בשל תמימות ואפילו טיפשות שלה) היא נאלצת לעזוב את אתר הקראוונים שבו התגוררה בעשורים האחרונים ולצאת לדרך במיני ואן שלה.
לבי אין כסף, אין כישורים ויש לה רבע טנק. היא יצירתית כדי לשכנע צעיר למלא לה טנק דלק בתואנות שגנבו לה את הארנק, אבל היא לא יצירתית למצוא עבודה ולהשתכר. תחושת הקורבניות שלה מובילה אותה לגנוב פלאפונים מאנשים שמרחמים עליה ומאפשרים לה לבצע שיחה בסלולרי שלהם. בקיצור היא הופכת להיות כמו הגנבים שניצלו את התמימות שלה ורוקנו לה את חשבון הבנק דבר שכמובן לא מצדיק את ההתנהגות של בי.
גם חייה של אלי מתהפכים עליה בוקר אחד כאשר שני הוריה נעצרים ומואשמים בהונאת מס. היא נשלחת למעון לבחורות מסוגה עד שימצא לה בית אומנה, שם אחת הבנות גונבת לה את הדברים מבלי שמנהלת המעון עושה דבר כדי להגן על אלי. יתרה מכך, הרשויות עיוורות לאלימות של הבחורה ושל החבר שלה כך שאלי נאלצת לברוח ונופלת קורבן לשידוליו של סרסור שמנצל בנות בורחות כדי להכניסן לזנות. אלי מסרבת לו ולכן הוא מוכר אותה ורק בתושיה רבה היא מצליחה לברוח ממנו בדרך וכך היא פוגשת את בי.
על המפגש בין בי לאלי יש לי הרבה דברים שליליים לאמר. בי היסטרית שהיא נפלה קורבן לחטיפת מכוניות, דבר תמוהה בהתחשב בעובדה שמדובר בילדה בת 15 שקופצת לתוך המיני ואן שלה, שנכבת על הריצפה ובהיסטריה צורחת לה לנסוע.
כשהיא מבינה שהיא לא נפלה קורבן היא מנסה להתפטר מאלי וכשזה לא מצליח לה היא מתכננת לנצל אותה לגניבות ומעשי מירמה. פשוט מהפח אל הפחת. בי היא לא בן אדם טוב, בטח שלא ישר ולאורך הספר היא חוזרת ומוכיחה את תכונות האופי העלובות והנאלחות שלה.
היא מקבלת בשוויון נפש ובשימחה את התרומה הכספית של אלי ורק בזכות הכסף הזה היא מוכנה להמשיך לסייע לאלי, גם אחרי שהיא שומעת את הסיפור המחריד שלה.
רק בחלק האחרון של הספר חל שינוי באופן שבו בי מתייחסת לאלי אבל אני חושבת שהיא פשוט הבינה שאלי היא תרנגולת מטילה ביצי זהב ולראיה כשאימא של אלי חוזרת, אלי כופה עליה את בי ומודיעה לה שבי עוברת לגור איתן בחדר האורחים. נכון שבי החזירה לאלי את הדברים שלה וגם העידה לטובתה בבית משפט, יחד עם זאת הסיפור לא אמין בהתחשב בעובדה שהן מכירות 8 ימים ושהרקע להישארותן יחד היא העובדה שאלי סיפקה את הכסף שכל כף חסר לבי.
הקריאה בספר לא נעימה, לא ממלאת את הלב ולא כייפית. היא מצביעה על החולשות הנוראיות של מערכת הרווחה לילד, על האדישות והאפטיות של הגורמים השונים שלא רואים בכל ילד מקרה אנושי, עולם ומלואו ונפש להצליל אלא עוד מקרה מצער בשרשרת מקרים מצערים שהם מטפלים בהם בתת תנאים וללא משאבים. מאוד הפתיע אותי שגם הדמות של אלי היתה כזו לוחמת צדק ויושר אחרי כל מה שעבר עליה וגם ההודאה של העובדת הסוציאלית שלה במחדליה בבית משפט. מניסיוני נציגי המדינה לא ממהרים ובטח שלא מודים במחדליהם.
גם מאוד הפריע לי המהלך של הסופרת לשים את ההתנהגויות של אלי באותה רמה של ההתנהגויות של בי, כאשר זו האחרונה מנסה ללמד את אלי לקח.
בי היא אישה בת 70, עצמאית שיכולה למצוא עבודה, להשתכר ולחיות בכבוד אבל היא בוחרת לשקר ולרמות ולגנוב לעומת אלי, ילד בת 15 שאין לה דבר בחיים, רשויות החוק רודפות אותה על לא עוול בכפה תוך שהן חושפות אותה לאיומים שונים מבלי שיתנו לה מענה למצוקות האמיתיות שלה ומתוך זילזול בצרכים שלה.
ממש התאכזבתי הן מהמסרים של הספר, הן מעיצוב הדמויות בעיקר אלי שהיא פשוט זינה הלוחמת בצדק, והן מהאמינות של הספר והאירועים שקורים בו.
לגלות עוד מהאתר Sivi's Books
Subscribe to get the latest posts sent to your email.
