​Please scroll down for an English review.

“משחק השנאה” הספר הראשון של הסופרת, היה בסך הכל חביב. לא עפתי ברמות שגרמו לי ללכת ולחפש עוד ספרים שלה. לכן, במשך שנים, מ- 2019 כשהספר “99 Percent Mine” התפרסם, לא קראתי אותו. בהתחלה המחיר שלו היה בשמיים כנראה מההייפ שהיה סביב הסופרת ואחר כך, טוב, אחר כך היו ספרים אחרים לקרוא.

לאחרונה, באחד המבצעים של אמזון, רכשתי עותק של הספר במחיר שפוי יחסית.

כך פגשתי את טום ולאסקז ודארסי בארט.

דארסי וטום גדלו יחד. טום היה סוג של עזובי עם אב שנטש ואם חד הורית שאין לה את הפניות לגדל אותו. הוא החבר הטוב של ג’יימי, אחיה התאום של דארסי. במשך שנים דארסי מטפחת אהבה נסתרת ובלתי ממומשת לטום. בגיל 18 כאשר טום התוודה בפניה על אהבתו, היא התנהגה בטיפשות ויצאה לתור את העולם. היא מצטערת שהתנהגה בטיפשות, אבל אין לה מה לעשות עם זה כי עכשיו טום עומד להינשא למייגן.

קריירת הצילום של דארסי מדשדשת, ולאחר שסבתא שלה נפטרה היא ואחיה נדרשים לשפץ את הקוטג’ שהורישה להם.

טום הקים עסק חדש לשיפוץ והוא האדם המתאים ביותר לשפץ את הקוטג’. כך דארסי וטום נפגשים על המרפסת של סבתא שלה, אחרי 8 שנים שבהן לא התראו.

טום לעולם לא יוכל להיות של דארסי, יש לה אחוז אחד בליבו והיא צריכה להסתפק באחוז הבודד הזה. אבל אולי עכשיו כשהם שוב בסביבת הילדות שלהם ואחיה לא נמצא בסביבה דארסי תצליח לכבוש 2 אחוז מליבו של טום?

הספר נמסר מזווית הראיה של דארסי. היא אמורה להיות עוגיה קשוחה וקשה לפיצוח אבל יותר מידי פעמים זה נשמע רהבתני ובלי כיסוי. כמו הבריון השכונתי שמאיים על כולם. היא בעיקר נשמעת כמו ילדה בת 16 שנמצאת בתחרות עם אח שלה ומלאת פירומונים של סקס.

האמת שה”מלאת פירומונים של סקס” הפריע לי גם בספר הקודם של סאלי תורן. הדמויות הנשיות שלה לא בדיוק מתנהגות בצורה שפויה ליד גברים.

הזוית של טום היתה חסרה לי, כי היא יכלה לאזן את העלילה. מהעלילה נראה שהדמות שלו היתה עסוקה בשליטה על כל האירועים שמתרחשים באתר הבניה, ובעיקר שליטה על עצמו ושמירת הגבולות בסביבה של דארסי. היתה חסרה לי הזווית האישית שלו והסיפור המשפחתי שנמסר לקורא בשנים וחצי משפטים.

מערכת היחסים בין השוקיים של המשולש הזה לא ברורה לי עד הסוף. רוב הזמן, ג’יימי אח של דארסי, לא שהה איתם. הם תאומים והיא חוזרת ומדגישה עד כמה הם קרובים ואוהבים אחד את השני. הוא מצטייר כטיפוס עשיר ומדוגם פריק קונטרול, בזמן שאחותו מצטיירת כנוודת חסרת דולר אחד.

לא הצלחתי להבין, מדוע הם נאלצו למכור את הקוטג’ של הסבתא ומדוע הוא פשוט לא וויתר על החלק שלו לטובת אחותו שנורא רצתה את הבית.

לא הצלחתי להבין איזה פריק קונטרול ג’יימי כשצילומים מאתר השיפוץ מספקים אותו.

על כל אלה תוסיפו Slow Burn היסטרי שלפעמים הרגיש כמו מתיחת העצבים של הקוראים ולא בעירה איטית בין הדמויות.

סה”כ לא ציפיתי ליותר מידי מהספר ולכן גם לא התאכזבתי. אני חושבת שהוא קצת פחות טוב מ”משחק השנאה” אבל מי שנהנה מהסיגנון בספר הראשון יהנה גם מהספר הזה.

---

The Hate Game, the author’s first book, was a charming read. While it didn’t immediately lead me to seek out more of her works, I’m intrigued by her growth as a writer. This curiosity has kept me from reading ’99 Percent Mine’ since its release in 2019. Initially, its price was high, likely due to the author’s increasing popularity, and I also had a list of other books to explore.

Recently, I purchased a copy of the book at a relatively reasonable price during an Amazon sale.

That’s how I met Tom Velasquez and Darcy Barrett.

Darcy and Tom, two characters with relatable struggles, grew up together. Tom, a loner with a troubled family background, is the best friend of Jamie, Darcy’s twin brother. Darcy, who harbors a secret love for Tom, acted foolishly when he confessed his love at 18 and set out to tour the world. Now, she’s back, but Tom’s impending marriage to someone else looms over their reunion.

Darcy’s photography career falters, and after her grandmother passes away, she and her brother must renovate the cottage she left them.

Tom has started a new renovation business and is the best person to renovate the cottage. That’s how Darcy and Tom meet on her grandmother’s porch after eight years of not seeing each other.

Tom can never be Darcy’s. She has one percent of his heart and must settle for that single percent. But maybe now that they are back in their childhood environment and her sister is not around, Darcy can win two percent of Tom’s heart.

The book is told from Darcy’s point of view. She is supposed to be a tough cookie and hard to crack, but too many times, she sounds enthusiastic and without cover, like the neighborhood bully who threatens everyone. She mostly sounds like a 16-year-old girl who is in a competition with her brother and is full of sex pheromones.

The truth is that “full of sex pheromones” also bothered me in Sally Thorne’s previous book. Her female characters don’t exactly behave sanely around men.

Tom’s perspective, if fully explored, could have added a rich narrative depth to the plot. His character, seemingly busy controlling all the events at the construction site, especially himself, and maintaining boundaries in Darcy’s environment, was a missed opportunity for a more profound story. The family story was delivered in two and a half sentences, leaving the audience feeling the loss of a potentially rich narrative.

The relationship between the legs of this triangle could have been more apparent. Most of the time, Jamie, Darcy’s brother, was not with them. They are twins, and their bond, their closeness, is something she often reiterates, making the audience feel connected and empathetic. He is portrayed as a rich type and model control freak, while his sister is portrayed as a vagabond without a single dollar. However, the depth of their characters was not fully explored, leaving a sense of missed potential.

I couldn’t understand why they had to sell the grandmother’s cottage and why he didn’t just give up his share in favor of his sister, who wanted the house badly.

I couldn’t understand what a control freak Jamie was when photos from the renovation site were provided to him.

Add a hysterical Slow Burn that sometimes felt like stretching the readers’ nerves rather than a slow burn between the characters.

I didn’t expect much from the book, so I wasn’t disappointed. It’s a little less good than “The Hate Game,” but those who enjoy the style in the first book will also enjoy this book.